בליקוטי תורה איתא משל מיוחד על חודש אלול, שבא להסביר שאלה מאוד מהותית. במאמר שם מסביר אדמו"ר הזקן באריכות רבה, שבחודש אלול מאיר בעולם הארה מאוד גבוהה, הארה רוחנית של י"ג מידות הרחמים, ולכן בחודש זה ישנם כוחות מיוחדים. ועל זה שואל אדמו"ר הזקן, אם חודש זה הוא כ"כ נעלה, מדוע אין הוא יום טוב?

הרי בכל ימות השנה, ישנם ימי חול וימי שבתות וימים טובים. וידוע לכול המבואר רבות בקבלה ובחסידות, שבימי השבתות והימים טובים מאיר בעולם הארות גבוהות ונעלות, שלכן אין להתעסק בעניני החול, אלא צריכים לפרוש ולהתעסק בענינים רוחניים, אך מדוע אין זה יום טוב ממש?

וכדי להבין זאת מביא אדה"ז משל, שנראה שהוא נעשה יסוד לכל העבודה בחודש אלול. וכפי שמצינו ריבוי מאמרים מהרבי מה"מ שמבארים משל זה. וכן שמענו מהרבי בהזדמנויות רבות שהרבי מזכיר את המשל הזה בשיחותיו הק' לכל שכבות הגיל, וכפי שיתבאר קצת לקמן.

וזהו לשונו של אדה"ז:

"ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יו"ט כמו שבתות ויום טוב שבהם התגלות אלהות בחי' הארת אלהותו ית' ובפרט בעת וזמן י"ג מדות שהם הארת העליונות מאד והם מתגלים ביוהכ"פ ובודאי יש הפרש גדול בין יוה"כ ובין אלול".

"אך הנה יובן ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה.."

ותוכן המשל בקיצור, שישנו זמן שהמלך נמצא בארמון, ששם אין כל אחד ואחד יכול לקבל את פניו, כי אם דווקא מי שהוא מהמובחרים שבעם ויחידי הסגולה, ואילו בחודש אלול הוא זמן מיוחד שבו המלך – מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכו של עולם – נמצא ב"שדה", היינו קרוב מאוד לכל אחד ואחד, ואזי "יכולים כל מי שרוצה להקביל את פניו", ובצורה פשוטה – לא צריכים אישורים מיוחדים כדי להגיע אל המלך, אלא זהו ניתן בפשטות לכל הרוצה ליטול, יבוא ויטול.

בשיחת ח"י אלול תש"י מסביר הרבי הסתכלות מסויימת על המשל, ומה ניתן לקחת מכך לכל אחד ואחד:

"גם מי שנמצא ב"שדה", שאינו מקום ישוב, אלא מקום דצמיחת עשב, מאכל בהמה, שמורה על נפש הבהמית, ועד ל"עשו גו' איש שדה" – הרי, בחודש אלול בא הרבי אליו בהיותו בשדה, ולא זו בלבד שהרבי אינו כועס (ברוגז) על הטירחא שהטריחוהו לבוא למקום ירוד כזה, אלא אדרבה, מקבלו בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות, מתוך שמחה שממתיקה דינים..

כשהרבי בא לשדה רשאין כל מי שרוצה להקביל פניו, וכולם עומדים מוכנים להקביל פניו, ולא צריכים אפילו להדחף... כיון שהרבי עצמו מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומשפיע לכולם.

צריכים רק לא להיות טפש, ולצעוק "אבא הצילני"... לא תובעים גדולות ונפלאות, אלא צעקה אחת פנימית: "אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמני"...

ואז בודאי יתקיים הכתוב "אני לדודי ועלי תשוקתו" "אין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל", היינו, שכל תשוקתו של הקב"ה היא אך ורק להשפיע טוב לישראל, ובפרט הטוב העיקרי דגאולה השלימה, שבקרוב יוליכנו הרבי לקראת משיח, אמן".

היינו שגם מי שנמצא במעמד ומצב שבו הנפש הבהמית משפיעה עליו, עד שהוא חוטא בחטאים (עשו איש שדה), ו"הרבי" נמצא בשדה, רק צריכים לצעוק "אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמני", היינו שבזמן כה נעלה צריכה להיות פשוט הצעקה של כל אחד ואחד לרבי להציל אותו מהמקום שבו הוא נמצא.

ובשנת תשי"ג הסביר הרבי, שהנתינת כח המיוחדת היא לעבודת התשובה, וכך הסביר בשיחת ח"י אלול שנה הנ"ל:

"והנה, כללות העבודה דחודש אלול היא עבודת התשובה, וזוהי ההכנה לעשרת ימי תשובה עליהם נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב".

– ובאמת, הרי הענין ד"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" ישנו גם בחודש אלול, ועוד יותר מאשר בעשי"ת, כמובן מדברי אדמו"ר הזקןבביאור ענינו של חודש אלול "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו וכו'", משא"כ בהיותו בהיכל מלכותו כו', והיינו, שאף שבחודש אלול הרי זה כמו שהמלך נמצא בשדה, בהעלם כו', מ"מ, דוקא אז יכולים כולם לגשת אליו."

היינו שבזמן זה צריכה להיות עבודת התשובה בצורה משמעותית.

ובשיחה נוספת הסביר הרבי, שבמכוון לא נתנו את העניין הספציפי שבו צריכה להיות העבודה דחודש אלול, בעניין זה שהמלך בשדה, כי בזה ישנו כח לכל אחד ואחד לעשות כפי מעמדו ומצבו בעבודת ה', בהתקדמות הספציפית שלו.

[לעיל הובאו מעט מקורות מן הים הגדול, וניתן למצוא עוד ביאורים רבים, רק שאין היריעה מכילה, וניתן למצוא את השיחות בספרי המפתחות, ערך חודש אלול, המלך בשדה]

וכמו שמובא בכמה מקומות שצריכה להיות רק ה"פניה אחת" ה"שעה אחת" מלשון פניה והתחברות, ובעז"ה נזכה לגאולה השלימה.