הנה בתחילה נביא את נקודת העניין כפי שהוא ברור ומובן, ולאחרי כל זה נקדים ונלבן את הסוגיא כפי שהיא מבוארת בדברי הפסוקים.
ובכלל צריך לדעת שהרבה מהם מתחזים בלבד ואינם באמת בעלי כוחות, וגורמים הרבה נזקים במה שאומרים לאנשים שלא כשורה. וגם אם יש הרבה סיפורים שמדובר בבעלי כוחות, אפשר שמשתמשים בפעולות האסורות ע"פ תורה. ובכלל ההנהגה ע"פ תורה – וכך נפסק בשו"ע – היא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – ואל לאדם לדרוש אחר העתידות. כך שיש להימנע (ואפשר גם איסור) מלילך לשאול באופן זה, ולהלן נדון גם מהו הדין ע"פ המקורות.
ובתחילה, נביא את מה שמבואר ע"ז בשולחן ערוך – יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף א: אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג) (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו).
ובדברי הפוסקים מצינו כמה וכמה שאלות בנושאים אלו, וכמו מה שמביא בתרומת הדשן, פסקים וכתבים בעניין מי ששאל אותו אם חולה מותר לדרוש במכשפים ובקסמים?
דע כי לא מצינו איסור מפורש בדבר, דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם, נראה דוקא אוב וידעוני דאינון חמירי טפי, ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא. והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות דבעינן לחייב המכשף סקילה, ולא ילפינן לה מכלל אוב וידעוני. ולא אשכחן דהזהירה תורה לשואל שאינו עושה מעשה בעצמו כי אם בענין אוב וידעוני. וא"ת הרי עובר לפני עור כו', אפי' שואל לנכרי לדברי ר' ישמעאל פ' ארבע מיתות /סנהדרין נו:/, דבני נח מוזהרין על הכשוף. נראה דלא קי"ל כר' ישמעאל, דכולי תלמודא אמר דשבע מצות נצטוו בני נח וטפי לא, עיין פ' ארבע מיתות. וריב"א ואשירי נמי פסקו דלא כחזקיה, דסבר בני נח מצווין על הסירוס. וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה כדכתב רמב"ם ע"ש, נראה מדבריו דאין איסור ממש קאמר, נאם הקטן והצעיר שבישראל.
ובשו"ת נוסף דן גם בכל זה, והוא מה שמובא בשו"ת רדב"ז חלק א סימן תפה – שאלת ממני אודיעך דעתי במה שהתיר מה"רר ישראל ז"ל בתשובותיו לשאול במכשפים ובקסמים אם יש לסמוך על היתר זה.
תשובה אין דעתי נוחה בהיתר זה וגם הוא ז"ל לא כתב אלא שלא מצינו איסור מפורש בדבר דשואל אוב וידעוני דהזהירה תורה עליהם נראה דדוקא הני דחמירי טפי ואין שאר מכשפים בכללם להחמיר והכי מוכח בשמעתא קמייתא דיבמות דבעיא לחייב המכשף בסקילה ולא ילפינן מכלל אוב וידעוני ולא אשכחן דהזהירה תורה לשואל שאינו עושה מעשה בעצמו כי אם בענין אוב וידעוני ע"כ טעמו ונימוקו ז"ל להתיר. ומאריך ומרחיב בפרטי הדברים, ודן עליהם ומקשה עליהם,
ובתחילה מביא – ואני שמעתי ולא אבין מאי קולתו דמכשף מאוב וידעוני זה במיתה וזה במיתה שנאמר מכשפה לא תחיה ושניהם בסקילה, והא דלא יליף למכשף בסקילה לפי שהוא בכלל אוב וידעוני משום שזה מעשה בפני עצמו וזה מעשה בפני עצמו. דאי לא תימא הכי אמאי כתב אוב וידעוני נילף חד מחבריה, אלא משום דכל חד מעשה בפני עצמו ונהי דאזהרה ליכא בשואל בקוסם או במכשף מ"מ איסורא איכא, ומכין אותו מכת מרדות.
ומבאר בצורה ברורה, ע"פ מה שכתב הרמב"ם בצורה ברורה וחדה – וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות ע"ז וז"ל אסור לקסום ולשאול בקוסם אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות אבל הקוסם בעצמו אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהם לוקה שנאמר לא ימצא בך קוסם קסמים ע"כ. ומי שראה זה הלשון איך איפשר שיאמר שהוא מותר ומתוך כך אני אומר שלא היתה כוונת הרב ז"ל להתיר אלא לומר שלא מצינו איסור מפורש וכן נראה ממה שכתב בסוף השאלה וז"ל וא"כ אין כאן אלא איסור עשה דתמים תהיה עם ה' אלהיך כדכתב הרמב"ם ע"ש. וממשיך ומרחיב בפרטי הדברים.
ומכל זה, נראה שוב, שמאחר שבכלל ההנהגה ע"פ תורה – וכך נפסק בשו"ע – היא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – ואל לאדם לדרוש אחר העתידות. כך שיש להימנע (ואפשר גם איסור) מלילך לשאול באופן זה.
