הליכה להלוויה בימי שבע ברכות

ראה בשו"ת בצל החכמה חלק ב סימן מד: דין בקור חולים וניחום אבלים לחתן וכלה בשבעת ימי משתיהם. בדבר שאלת כהדר"ג שליט"א, אם מותר לחתן וכלה תוך שבעת ימי משתיהם לילך לבית אבל לנחם אבלים, וזה החלי בס"ד.

א) איתא במס' סוכה (מ"א ב) כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו כו' הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו כו' ע"כ. והיינו לא בחוה"מ בלבד אלא גם ביום טוב שאם מותר לבקר חולים ולנחם אבלים בחוה"מ ה"ה ליו"ט שהרי גם בחוה"מ נוהגת מצות שמחה כביו"ט עיי' שו"ע או"ח (סי' תקכ"ט סעי' ב') חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד ועיי' מזה לעיל (סי' א' אות ב') וכן מבואר בברייתא (מו"ק כ א) קברו בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל כו' ואין רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו בו ברגל ופרש"י שכבר נתעסקו בו ברגל כל שבעה ע"כ. ועיי' גם פרש"י (שם י"ט סוע"ב) שכבר נחמוהו שבעה ימים ברגל עכ"ל. וימי חוה"מ הרי אינם שבעה רק בהדי יומי דיו"ט כמובן אע"כ דמנחמין אבלים גם ביום טוב. וכ"ה גם בשו"ע או"ח (סי' תקמ"ח סעי' ו') אעפ"י שאין אבילות ברגל אם מת לו מת ברגל מתעסקין בו לנחמו כו' עכ"ל וכ"ה גם בשו"ע יו"ד (סי' שצ"ט סעי' ב') ע"ש. – ועיי' שבת (י"ב א) ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולים בשבת דברי ב"ש, וב"ה מתירין וכן נפסק להתירא בשו"ע (או"ח סי' רפ"ז).

מעתה אם ביום טוב דשייך בו מצות שמחה מה"ת והיא מצוה דרבים של כל ישראל, וכן בשבת אף דשייך בו מצות עונג מה"ת ולדעת הרבה פוסקים גם מצות שמחה ועיי' מזה בספרי בצל החכמה (ח"א סי' ס"ח ובהערות לסי' הנ"ל שם עמוד קצ"ב) התירו לבקר בו חולים ולנחם אבלים, מכש"כ לחתן וכלה בז' ימי משתיהם שמצות שמחתם רק מדרבנן והיא שמחת יחיד, בודאי שמותר להם לבקר חולים ולנחם אבלים.

ואין לומר כי דוקא ביום טוב התירו לבקר חולים ולנחם אבלים שאם לא כן לא יהי' להם מבקרים ומנחמים כלל משא"כ חתן וכלה אם הם לא יבקרו חולים וינחמו אבלים יבקרום וינחמום אחרים, שהרי לא מטעם זה התירו לבקר חולים ולנחם אבלים בשבת ויו"ט כאשר יבואר בס"ד לקמן (אות ד' ה')….

ח) ולענין חתן וכלה נלענ"ד פשוט דגם למנהגנו יכולים לבקר חולים ולנחם אבלים בימי משתיהם כיון דשני הטעמים להתירא שכ' בסדה"י שייכים גם בדידהו והדברים ק"ו וכמש"כ (אות א'). לכן אף הנמנעים כעת מבקור ונחום בשבת ויו"ט היינו משום דמצות עונג ושמחה שייכים בהם מה"ת והוא מצוה דרבים, משא"כ שמחת חתן וכלה בימי משתיהם אינו אלא מדרבנן ומצוה של יחיד וביקור ונחום אבלים הוי מצות גמ"ח מה"ח. ובפרט להמבואר בב"י (יו"ד סי' שצ"ג ד"ה ומ"ש רבינו) בשם המרדכי, דהא דבקושי התירו לנחם אבלים בשבת היינו משום דהוי מלתא דפרהסיא ע"ש וא"כ בחתן וכלה בימי משתיהם דל"ה מילתא דפרהסיא יש להתיר בשופי. ולא מבעיא היכי שאבילות המתאבלים יפסוק בתוך ימי משתיהם באופן שאם לא ינחמום בתוך ימי משתיהם לא יוכלו שוב לנחמם ונמצא בטלו מצות ניחום אבלים דבודאי שמצוה עליהם לילך ולנחמם, אלא גם היכי שיוכלו עוד לנחמם אחר כלות ימי משתיהם, מ"מ אם מאיזה סבה רוצים לבקר חולים או לנחם האבלים בתוך ימי משתיהם הרשות בידם, ק"ו משבת ויו"ט.

ט) עוד נלענ"ד ראי' להתיר עפ"י המבואר בפרקי דר"א (פט"ז) מובא בב"י (אה"ע ריש סי' ס"ד) החתן דומה למלך, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו כו' מה המלך לובש בגדי כבוד כו' מה המלך הכל מקלסין אותו כו' מה המלך פניו מאירות כו' אף החתן כו' ע"ש. משמע דדוקא להנך מילי שהם משום כבוד דומה חתן למלך אבל לשאר מילי לא, וע"כ דכן הוא כי בודאי אינם שייכים בחתן כל הדינים הנוהגים במלך ומבוארים ברמב"ם (סופ"ג ופ"ד מה' מלכים) ע"ש באורך. – והנה מבואר ברמב"ם (פ"ז מה' אבל ה"ז) שהמלך אינו מנחם אבלים, ואם איתא שאסור לחתן לנחם אבלים הי' לו לחשוב כי לענין זה ג"כ חתן דומה למלך, א"ו מותר לחתן לנחם אבלים.

י) ועיי' פ"ת יו"ד (סי' שמ"ב סק"ב) מתשו' שבו"י דכלה שמת אבי' בתוך ז' ימי המשתה לא תצא ללוות את אבי' לפי שאין דרכה לצאת עד השבת ע"ש, וכ' עלה הפ"ת דמשמע כי באביו של חתן כה"ג צריך לילך ללוי' ע"ש. ובשד"ח (אסיפ"ד מער' אבילות אות רט"ז ד"ה ואם מותר) כ' שנעלם מהם מש"כ בדרשת מהרי"ל דגם החתן לא יצא לבית הקברות ע"ש. ונראה דע"כ לא פליגי רק לענין לילך להלוי' דנראה כמתאבל, אבל לנחם אבלים שאינו כמתאבל נראה דלכו"ע שרי.

יא) והנה מבואר במתני' (סנהדרין כ א) לענין מלך שאם מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. וברמב"ם (פ"ז מה' אבל ה"ז) שהמלך אינו יוצא מפתח פלטרין שלו אחר מתו ואצ"ל אחר מתים אחרים ע"כ. ואם חתן ג"כ אסור לצאת ללוית אביו ומכש"כ ללוית אחרים, א"כ גם בזה חתן דומה למלך ומדוע לא הזכירו בפרקדר"א הנ"ל, א"ו שמותר לחתן לצאת להלוית קרוביו עכ"פ וכמש"כ הפ"ת הנ"ל, ואולי שגם המהרי"ל לא אמר רק שלא יצא לבית הקברות כמו שהעתיק השד"ח דבריו, אבל לילך ללוותו גם הוא יודה דשרי. וממילא דמכש"כ שמותר לו לנחם אבלים. – שוב ראיתי בס' גשר החיים (פרק י"ט סעי' ז' אות ז') שהשיג כן על השד"ח כי המהרי"ל מפורש "שלא ילך לביה"ק" אבל ללוות בודאי יכול ע"ש.

יב) ועיי' שו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' נ"ט) שמותר לחתן וכלה לקבל על עצמם להתענות בתוך ז' ימי משתיהם ע"ש, ואף דודאי הוי צערא, א"כ מכש"כ שמותרים לבקר חולים ולנחם אבלים וכמש"כ.

יג) ומ"מ נלענ"ד בס"ד כי אחר חופתם בו ביום לא נכון להם לבקר חולים או לנחם אבלים כיון שעיקר שמחתם ביום ראשון הוא כבמוע"ק (ט א) ולדעת הרמ"ה העתיק דבריו הרא"ש (פ"ק דכתובות סי' ה') יום ראשון של שמחת חתן הוי דאורייתא, וגם הוא טרוד במצוה ופטור ממצוה אחרת כבברכות (י"א). ע"ש.

העולה להלכה: א) חתן וכלה מיום שני של שבעת ימי משתיהם ואילך מותרים לבקר חולים ולנחם אבלים, וגם מצוה איכא היכי שלא יוכלו לנחמם אחר שבעת ימי משתיהם (אות א' ח' ט' י'). – ב) חתן וכלה ביום חופתם אחרי חופתם נכון שלא ילכו לבקר חולים ולנחם אבלים (אות י"ג). – ג) הנוהגים לבקר חולים ולנחם אבלים בשבת, אין קפידה אם עושים כן אחר תפלת מוסף לפני הסעודה, ומ"מ יזהרו לא לאחר זמן הסעודה (אות ב – ה). – ד) מותר לחתן וכלה (במקום שנוהגים לצאת מביתם בז' ימי המשתה) לצאת מביתם ללוות קרובם המת, תוך ימי משתיהם אבל לא ילכו לביהק"ב (אות י' י"א).