נושא: הלכה

הכשר לתרופה מרה

האם תרופה 'מרה' מאוד זקוקה להכשר.

 

א"צ הכשר. וכמו כל התרופות בשוק, מאחר וזה לא אוכל, ואדרבה זהו סכנה למי שיאכל מכך בלא צורך.

מקורות

כתב הרא"ש בפסחים פ"ב סי' א אסור לאכול חמץ שנשרף אף שנפסל מאכילת כלב דאע"פ שבטלה רעת האוכל אצל כל אדם מכל מקום כיון דאיהו קאכיל ליה אסור וע' שבועות כד נשבע שלא יאכל דברים שאינם ראויים ואכלם חייב חשובי אחשביה וכן פסקו בנו הטור בסי' תמ"ב [וע' טור סי' תרי"ב לענין יוה"כ ויש לחלק] ט"ז שם סק"ט. מ"א סקט. מ"ב סקמ"ג. והנה לדעת הרא"ש נקטו רוב הפוסקים דאיסורו מדרבנן, ודייקו מהרמב"ם הל' מאכ"א פי"ד הי"א האוכל מאכל שהסריח והבאיש מאוכל אדם הרי זה פטור, אבל לדעת המנחת כהן כל שנתערב האיסור אינו ראוי בריתר ואפילו האיסור הוא הרוב מותר, אולם דעת הפר"ח יו"ד ק"ג והחזו"א קט"ז סק"ז דנפסל מאכילה מותר ונתבאר בבינה ודעת על הל' מאכ"א סי' ג'.


ולאחרונים הנ"ל שבתרופות אלו יורד איסורם לדרגת איסור דרבנן', אמנם מותר הוא לצורך חולה שאין בו סכנה אף שלהלכה לא הותרו איסורי דרבנן של אכילה ושתיה רק כאופן של שלא כדרך אכילה כמ"ש בשו"ע יו"ד סימן קנ"ה מ"ג מ"מ נפסד מאכילה מיקרי אינו דרך אכילה ולא גרע מחלב חי וכמ"ש הרמ"א שם לענין שרץ שרוף וכ"מ בש"ך שם סקי"ג שהביא את דברי הרא"ש לענין חמץ שחרכו דמיקרי שלא כררך הנאה. אלא שנחוץ להגדיר אימתי מיקרי אינו ראוי לאכילה, וראה מש"כ הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה ח"א סימן י"ז וצריכים לבדוק כל סוג היטב לדעת אם זה חשים כעירב בו דברים מרים הפוסלים מאכילת אדם ושם ח"ב סימן כ"ג אות ב לגבי מזון מלכות איני יכול להכריע אם זר באמת חשיב כנפסל מאכילת אדם בכל זאת מצדד הגרש"ז שם להתיר מטעם אחר שאם בולעים את התרופה נחשב הדבר שלא כדרך אכילתו דאף שכתב הנוב"י מהדו"ק יו"ד לה דבליעה הוי דרך אכילה יתכן דזה דוקא באוכל גמור שרגילים ללעוס ולאכול משא"כ בדבר דלא חזי כלל לאכילה ועומר רק לבלוע וגם רק לחולש כמו גלולות חשיב לכו"ע שלא כדרך אכילה ושרי לחולה שאב"ס.