נושא: הלכה

הכשרת מחבת

מחבת בשרי שטיגנו בו בטעות דבר מאכל חלבי, כיצד הכשרו?

המחבת צריכה ליבון גמור, מאחר ומטגנים בו במעט שמן, ודינה כ'תבנית'.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנא סעיף יא: מחבת שמטגנין (פי' שיוצקין בה שמן לאפותו) בה, מותרת בהגעלה; ואם היא ארוכה, משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר. ואם היא ארוכה ביותר, מלבנה באמצע (ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה. ויש מחמירין ללבן המחבת, אך בלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (ד"ע). ונוהגין ללבנו לכתחלה, מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות) (מהרי"ל).[

ובט"ז אורח חיים סימן תנא ס"ק טז: מחבת שמטגנים בה כו'. דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלא משקה צריך ליבון אבל לא המחב' דלא חיישי' שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה אלא אף אם אפי' נשרף ונדבק לדופן המחבת והקדירה עדיין יש לחלוחית משקה שם כ"כ הרא"ש וכן הדין בקדר' של מתכת שמבשלין בה כ"כ הרא"ש:

ובפרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תנא ס"ק טז: מחבת. עיין ט"ז. ועיין מ"א [ס"ק] כ"א, דחמץ מקרי איסורא בלע כבסעיף ד' בט"ז [ס"ק] ח' ומ"א [ס"ק] י"א, דלענין זה חמץ מקרי איסורא בלע. ומחבת מותר, דיש שומן והוה כמים. ולא דמי לאסכלה שמושחין בשומן, דטיחה מועטת היא, כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך קכ"ה א' [בית ד שער ד לה, א]. מה שאין כן מחבת אף על פי שנתייבש עדיין יש הרבה שומן. ועיין עולת שבת אות ד' הביאו. וכל שכן אגנות וקערות שמושחין מעט ונתייבש לגמרי דבעי ליבון, עיין מ"א [ס"ק] כ"א. אמר הכותב, יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזרת השם יתברך. פשיטא לי דע"י אור היינו בלי אמצעי, הא ע"י אמצעי, הן מים או שאר משקין שמן וכדומה, מהני הגעלה, עיין מ"א [ס"ק] כ"א. ומה שכתב הש"ך ביורה דעה [סימן] קכ"א [ס"ק] ח' בשם הרמ"ע מפאנ"ו ז"ל [סימן צו] דהפרש בין מחבת של עכו"ם רוב תשמישן ע"י שמן ושל ישראל על ידי מים, היינו דשמן שורף ומתייבש והוה ע"י אור, מה שאין כן מים והולכין בתר רוב תשמישו, ועיין פרי חדש כאן [אות יא]. והנה אם צלה עכו"ם בשר נבילה בקדירה צלי קדר, י"ל דבעי ליבון, כי קודם שמפליט שומן בלע מגוף. ועוד, דגם השומן בלי אמצעי הוה. וכן אם התיכו ביורה חלב צריך ליבון. ומה שכתב הב"י [כאן קצד, ב ד"ה ומחבת] דלא חלקו חכמים בין יורה שמתיכין חלב, י"ל בהוה אמינא כתב כן, הא באמת במחבת הטעם דיש שמן, מה שאין כן חלב בלי אמצעי. גם מה שכתב הש"ך ביורה דעה שם מבשר לחלב צריך ליבון [כיון דבלע] בלי אמצעי, יש לעיין אם מחלב לבשר הוה ג"כ בלי אמצעי, דאף דחלב משקה הוא מכל מקום מי הגעלה אין פועלין אלא כשנבלע האיסור ע"י אמצעי, יהיה מים או שאר משקין, הא גוף האיסור יהיה מים כמים הניסכין לפני עכו"ם או חלב לבשר תו אין הגעלה פועלים בו. ואף לדידן דחתיכה נעשית נבילה ונעשה המים גוף האיסור, אין הנאסר יותר מהאוסר, ולא החמירו מדרבנן כל כך. ולפי זה כלי שבשלו בו דם, אף דם שבשלו דרבנן מכל מקום וודאי אף בדרבנן צריך ליבון, וזה שלא ע"י אמצעי. וכלי מדין דצותה התורה להגעיל כמו שכתב רש"י ז"ל פרשת מטות [במדבר לא, כג ד"ה תעבירו באש] קדירות בהגעלה שפוד בליבון, ולא חשו לשמא שימש העכו"ם יין נסך וודאי בקדירה ויין לנזיר, כמו שכתבו התוספות בפסחים [מד, ב ד"ה אלא]. ובתרגום יונתן [שם] לביסיא קדרתא ואסכלהא בנורא (לביסיא, יראה אלפסין), אפשר לאו בחדא גוונא, הא בהגעלה והא בליבון. ואפשר מספק לא חשו לזה. גם שומן אני מסופק אי הוה כמשקה או אוכל, והמ"א אות כ"א מה לי שומן או מים, יבואר אי"ה שם. סוף דבר אני מסופק אם ע"י אור דבעי ליבון הוא דווקא בלי שום משקה, הא עם משקה אף שהמשקה אוסר תו פועלים מי הגעלה, או דלמא דווקא כל שנבלע איסור בעין בלי אמצעי יהיה מים תו אין מי הגעלה פועלים, וכנראה ממה שכתב הש"ך שם במחבת חלב בעי ליבון. ולומר דבלע חמאה, זה דוחק, גם אם כן שומן וודאי עכ"פ ליבון בשומן טריפה, וכל שכן חלב. והוא הדין חלב טריפה ושל עכו"ם כהאי גוונא, אם בשלו בקדירה האם נאמר דבעי ליבון במתכות ולא סגי בהגעלה, וצ"ע טובא. שוב ראיתי דמשמע כל שבלע מים או שאר משקין אף שהם גוף האיסור שרי בהגעלה, ועיין סימן תנ"ב [סעיף ה בהגה] בהגעלה בשאר משקין וחלב ושומן י"ל דהוה תשמישו ע"י אור. וביורה דעה [סימן] קכ"א בש"ך [ס"ק] ח' דווקא מחבת חלב טיגון בחמאה וגבינה צריך ליבון כו'. ואף רב אשי מסיק בעבודה זרה ע"ו [ע"א] היתרא בלע די בהגעלה, כמו שכתב הר"ן ז"ל [פסחים ח, ב דבור ראשון], הביאו הפרי חדש ביורה דעה [סימן] צ"ג אות ד' דנותר מעיקרא בשר והשתא נותר מה שאין כן חמץ שמו עליו, והוא הדין בשר בחלב שמו עליו דלא נשתנה (אף על גב דנ"ט בר נ"ט מהני בבשר בחלב, התם טעמא אחרינא דאין כח להתחבר אח"כ), דמעיקרא בשר והשתא בשר. ויש לראות אטו דהיתרא בלע כיפי תלה לה, וכיון דבלע ע"י אור אין מי הגעלה פועלין בו מה לי היתרא ודאיסורא, וכהאי גוונא הקשינו בנ"ט בר נ"ט, ושם יש תירוץ. ולומר בלע ע"י אור הגעלה מפליט ומשהו נשאר בו ומשום הכי כי בלע היתרא לא גזרו בו כל כך, ועיין יורה דעה [סימן] צ"ט סעיף (ו') [ז] בש"ך וט"ז, [ס"ק] ט"ו [בט"ז] וכ"ג [בש"ך] וסימן קכ"ב סעיף ה', והלכך בחמץ בפסח מדינא אסור דמשהו אוסר ובכלי לא שייך ביטול, עיין מ"א [ס"ק] כ', ולפי זה בערב פסח עד הלילה אם שימש בכלי דבעי ליבון ע"י הגעלה י"ל דיעבד שרי דמשהו בטיל בששים. ואמנם זה שבוש, דוודאי אף דיעבד אוסר אם שימש בכלי דבעי ליבון ע"י הגעלה ובישל בו דפולט מעט מעט, ולא שייך ממה נפשך כמו שכתוב ביורה דעה בטור שם [סימן] קכ"א [קצג, א], וצ"ע. ועיין סימן תק"ט סעיף ה' מבואר מבשר לחלב היתרא בלע מקרי ודי בליבון קל, וכמו שרמז המ"א אות י"א והפרי חדש ביורה דעה [סימן] קכ"א אות ח'. ואי"ה במ"א [אות יא וכא] יבואר עוד בזה:

ובמשנה ברורה סימן תנא ס"ק סג: שמטגנין בה וכו' – דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלי משקה צריך ליבון אבל לא המחבת דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה אלא אפילו אם נשרף ונדבק לדופן המחבת עדיין יש לחלוחית משקה שם וכן הדין בקדירה של מתכת שמבשלין בה אף שנדבק לפעמים לדופני הקדרה:

ובמגן אברהם סימן תנא ס"ק כב: ויש מחמירין ללבן המחבת. דלפעמים נתייבש השומן והעיסה נאפה בעין על המחבת:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנא סעיף לו: מחבת שמטגנין בה עיסת חמץ כל השנה בשמן או בשומן יש אומרים שצריכה ליבון גמור כדינו להשתמש בה בפסח לפי שלפעמים נשרף ונכלה השמן או השומן שתחת כל העיסה או שתחת מקצתה ונבלע בה טעם העיסה במחבת על ידי האור בלבד שלא על ידי משקה וטעם זה אינו נפלט ממנה על ידי הגעלה אלא על ידי ליבון דכבולעו כך פולטו.

ויש חולקין על זה ואומרים שאם באנו לחוש לזה אם כן כל קדירות של מתכות שמבשל בהן חמץ כל השנה לא תועיל להן הגעלה כי לפעמים מקדיח הרוטב ונחסר הרבה עד שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי והטעם שאין אנו חוששים לזה לפי שאע"פ שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי מכל מקום לחלוחית משקה יש בתוכו ובפנימיותו ולא נתייבש אלא צד החיצון שאצל דופן הקדירה וגם שם יש קצת לחלוחית משקה אלא שהוא יבש ואין הקדירה נקראת בשביל כך תשמישה על ידי האור להצריכה ליבון והוא הדין והוא הטעם למחבת שמטגנין בה.

אבל מחבת שאפו בה עיסה אף על פי שמשח את המחבת בשמן או בשומן תחת העיסה כדי שלא תשרף אין זה נקרא טיגון אלא אפייה כיון שאין העיסה רוחשת בשמן או בשומן והרי נבלע בה החמץ על ידי האור בלבד וצריכה ליבון גמור כדינו וכן הדין באגנות שאופין בהן עוגות:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנא סעיף לז: ולענין הלכה במחבת הבלוע משאר איסורין יש להחמיר לכתחילה כסברא הראשונה אבל מחבת הבלוע מחמץ יש להקל כסברא האחרונה שהרי יש אומרים שכל הכלים אפילו תשמישן על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסח.

ואם המחבת היא ארוכה ואי אפשר להכניסה כולה כאחת בתוך כלי ראשון יכניס חציה והופכה ומכניס חציה האחרת ואם היא ארוכה ביותר שאף אם יכניסנה חצאין ישאר באמצעיתה מקום שלא נגעל ילבן אותו מקום באור או ישים עליו גחלים עד שאם יגע אדם בצד החיצון כנגד אותו מקום יהיה היד סולדת בו וכן יעשה בשאר כל הכלים שהן ארוכין ביותר: