הכוונת 'שעון שבת'- בשבת

האריך אותו (שבזה אין אפילו "גרם הבערה"):

ראה שולחן ערוך סימן רעז סעיף ב: אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת ואפי' אין שם אלא רוח מצויה אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסוגרו ואין בו משום מכבה. ובמשנה ברורה ס"ק יא: ואף על פי שהרוח היה מבעירה אין בו משום מכבה שאינו עושה כלום אלא עוצר הרוח ואם תכבה תכבה.

וברבינו: אבל אם הדלת פתוחה כבר מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר ואין בזה משום גרם הבערה. וכן החלון שכנגד נר שעל השלחן מותר לנועלו. עד כאן לשונו

ובפסקי תשובות שם אות ה' הביא: שעפל פי זה התירו מעיקר הדין כמה מגדולי הפוסקים (וביניהם האגרות משה והמנחת יצחק והרב עובדיה והגרש"ז) – להאריך את פעולת השעון (אפילו עד הסוף שלא יכבה כלל). ואם הוא מכובה – לדחות את הפעלתו לזמן מאוחר יותר (אפילו עד הסוף שלא ידלק כלל).

וכן אם הזרם מופסק – לנתק את התקע מהשקע או ללחוץ על מתג שלא ידלק.

כי כל זה דומה לסוגר דלת וחלון בפני הרוח העומדת לכבות את האש שאין הפעולה שלו בגוף הדבר הדולק.

אמנם גם חלק מפוסקים האמורים ועוד – כתבו שלמעשה ראוי ונכון מאד לימנע עד כמה שאפשר מלעשות הפעולות הנזכרות בשבת מחמת כמה תקלות (כמו של זלזול בשבת. וכן שלא ילמדו עמי הארץ. וכן שלפעמים פועלים שינוי אלקטרוני) ובעיקר מפני שיש המדמים זאת לפעולה בגוף הנר עצמו שמוסיף או גורע בשמן עצמו וזה וודאי אסור כמבואר ברבינו בסעיף ב.

להקדים אותו: (שיש בזה על כל פנים משום 'גרם הבערה')

ראה בשולחן ערוך סימן שלד סעיף כב: תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף; ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה דגרם כיבוי מותר. הגה: במקום פסידא.

וברבינו שם: תיבה שאחז בה האור מצדה האחד מותר ליטול עור של גדי המותר בטלטול על דרך שנתבאר בסי' ש"ח ולפרוס אותו עליה סמוך לאור כדי שלא יתפשט האור יותר שהעור הוא מתחרך ואינו נשרף ומגין על התיבה.

ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים .. לא גזרו במקום הפסד על גרם כיבוי כזה שבשעה שנותן המים יש דבר המפסיק בינם לאור .. והאור הוא שמבקע את הכלי ומכבה את עצמו. והאדם הנותן מים אינו אלא גורם בעלמא. עד כאן לשונו

[ויש לדקדק בדברי רבינו אם מחשיב גם האופן הראשון "גרם כיבוי כזה"].

ואם כן על ידי נוכרי יהיה אפשר אף שלא במקום הפסד וצורך גדול. ודקדק ברבינו סימן רנג סעיף י: אם גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה אין זה הטמנה .. אלא שאז אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת… כי פסיק רישיה ולא ימות הוא שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים. ומכל מקום מותר לומר לנכרי ליטלה ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר אם כן אף שמאליו נעשה האיסור הרי לא נעשה בשליחות הישראל שהישראל לא צוהו על ככה והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור].

[וראה בשמירת שבת כהלכתא לעניין יום טוב שקל יותר].