בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בנות שהגיעו לגיל מצוות חייבות בנר חנוכה. ב) האם יש הבדל בין אם האב נמצא בבית ומדליק, לבין אם לא. ג) האם ילד קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בנר חנוכה. ד) האם ילד קטן שהגיע לגיל חינוך יכול לפטור בהדלקה שלו את הבנות הגדולות. ה) האם הבנות הגדלות יכולות לפטור בהדלקה שלהם את הילד שהגיע לגיל חינוך.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, שאשה חייבת להדליק נר חנוכה, מאחר שאף היא חייבת בה. והטעם כתב בטורי זהב, שזהו מפני שאף הם היו באותו נס, שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה, והרגה יהודית בת יוחנן כהן גדול את הראש של האויבים.
וכותב עוד, שנראה מלשון הגמרא שהאשה מוציאה אפילו איש. שהרי היא כתבה שחרש שוטה וקטן שהדליקו – לא עשו ולא כלום. ואשה ודאי יכולה להדליק לאחרים. ומכך שאמרה שחרשה שוטה וקטן לא עשה ולא כלום – וזהו לגבי להוציא אחרים ידי חובתן, ממילא מה שאמרה – אשה ודאי מדלקת, היינו גם כן להוציא אחרים. וכן מבואר באגודה, שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש גם כן ידי חובה. וכתב בפרי מגדים באשל אברהם סימן קטן ד', שמוציאה אנשים אם עומדים בשעה שמדליקה ושומעים הברכה, ובדיעבד אפילו אם לא ענו אמן יצאו ידי חובה.
ועל פי האמור הביא המחצית השקל מה שהקשה בספר תשובת שער אפרים סימן מב, שלמנהג שנוהגים שכל אחד מבני בית מדליק – משום מהדרין מן מהדרין, כמו שכתב הרמ"א בסימן תרעא סעיף ב, אם כן למה אין אשה מדלקת גם כן כמו שאר בני הבית שכל אחד שחייב מדליק בפני עצמו?
ותירץ בספר אליה רבה שם סימן קטן ג', שאשתו נחשבת כגופו ממש, ולכן היא יוצאת בהדלקת הבעל, ואינה מדליקה בפני עצמה. וכן הביא בספר בתשובת עולת שמואל סימן קה שגם למנהגינו שכל אחד מדליק נרות חנוכה בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק, כי היא נחשבת רק כטפילות לאנשים. ומאחר והאם אינה מדלקת, גם הבנות אינם מדליקות מפני הכבוד שלא יווצר שהאם אינה מדלקת והם כן מדליקות. והחתם סופר במסכת שבת דף כא מתרץ, שמאחר ומעיקר הדין יש להדליק בחוץ, נהגו מימי קדם שהשנים נפטרות על ידי הדלקת הבעל משום צניעות שכל כבודה בת מלך פנימה.
ואמנם אם רוצים להדליק רשאיות הם, ואף מברכות, כי זהו כמו כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא שיכולות לברך. וכשאין האיש בבית או שאין לה בעל, אזי תדליק האשה שהרי היא ברת חיוב – ובברכה, ולא ידליק קטן לצורכה, שהרי הוא פחות ממנה בחיוב.
וטעם הדבר שקטן אינו מוציא אחרים בחיובים מדרבנן כמו למשל קריאת המגילה, למרות שגם הקטן חייב בקריאת המגילה על כל פנים מדרבנן כמבואר בסעיף א', מכל מקום אינו יכול להוציא את הגדול, מאחר ולגבי קטן החיוב הוא רק תרי דרבנן, (כלומר, עצם קריאת המגילה היא רק מדברי סופרים, וחיובו של קטן ההוא גם כן רק מדרבנן בכל המצות), מה שאין כן החיוב של הגדול הוא חד דרבנן, ולא יכול להיות שתרי דרבנן יוציא ידי חובה מי שחיובו הוא חד דרבנן. (משנה ברורה).
והנה בשולחן ערוך בסימן תרעז סעיף ב כתב, שקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק. וכתבו על כך הפוסקים, שלפי מה שפסק המחבר בסימן תרעא סעיף ב' שאפילו המהדרין מן המהדרין אינם מדליקים רק נר אחד לכל אנשי הבית, ורק שמוסיפים והולכים בכל יום נר אחד יותר, על כרחך מדובר כאן שהקטן הזה יש לו בית בפני עצמו, ועל כן צריך להדליק ולברך.
אבל לשיטת הרמ"א שנוהגים שכל אחד צריך להדר ולהדליק בפני עצמו, אם כן גם הקטן הזה צריך להדליק בכל אופן בפני עצמו. וכפי שפסק הרמ"א לעיל בסוף סימן תרעה. אבל דעת השלטי גיבורים והמאירי שאפילו המהדרים שכל אחד מבני הבית ידליק, מכל מקום זהו דוקא הגדולים, אך אין צריך לחנך קטן להדליק בפני עצמו, אלא אם כן יש לו בית בפני עצמו משנה ברורה).
העולה מן האמור: שלמנהג האשכנזים שכל אחד מדליק בפני עצמו, הילד הקטן שהגיע לגיל חינוך עליו להדליק ולברך בפני עצמו. והבנות חייבות גם כן, שהרי אין כאן את הדלקת האב שיצאו ידי חובה על ידו.
[ואמנם מסתבר שאינם צריכים להדליק כל אחת בפני עצמה כמנהג הרמ"א, מאחר וגם אם האב היה בבית הם היו נפטרים כולם בהדלקתו, ועל כן גם במקרה זה יש לומר שאחת תדליק ותוציא את שאר אחיותיה. (ואין לומר שהילד בהדלקתו יוציא אותם ידי חובה, כי חיובם גדול יותר מאשר של הילד – למרות שהגיע לחינוך. כמו כן אין הם יכולות להיפטר בהדלקת האב כאשר הוא אינו מדליק בביתו הפרטי, ועיקר החיוב הוא על הבית)].
ולמנהג הספרדים שרק האב מדליק וכולם יוצאים ידי חובה ממנו, יש לעיין במקרה זה (כאשר האב לא נמצא) – האם הילד שהגיע לחינוך ידליק בפני עצמו, או שיצא ידי חובה בהדלקת אחותו הגדולה, שאולי דין זה הוא רק באב. ולמעשה לכאורה מסתבר שאם הם פוסקים כמנהג ספרד, אזי כולם יצאו בהדלקה אחת – על ידי אחת מהבנות הגדולות.
