הוצאת ס"ת בכתב שונה מהנהוג בביה"כ

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד: אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת, ומתחילין ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה; ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא, גומר קריאתו בספר הכשר, ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה. הגה: ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים ואפשר להפסיק, פוסקים שם, ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחר שמוציאין (מרדכי פ"ב דמגילה) והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סי' פ' וריא"ז ומהרי"ל פסקו דאין להביא ס"ת אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת) לכן צריך לחלק כך; ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, י"א דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (תשובת הרשב"א תפ"ז ות"ה /תת"ה/ ומיימוני פ"י מהלכות ס"ת); ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אף על פי שיש טעות באחרים (ר"ן).

משנה ברורה סימן קמג ס"ק כז: אין להוציא אחרת – וה"ה אותיות גדולות וקטנות שנמסרו במסורה או עייני"ן הפוכות או פאי"ן כפופות וכה"ג שנמסרו במסרה לא שינוי מקרי להוציא אחרת דלא עדיף מחסרות ויתרות הנ"ל. וכן אם נמצא חסר הנקודות שיש בס"ת לפעמים כמו איה שרה אשתך דוירא וכיוצא בו שראוי להיות שם נקודות ע"פ המסורה אם נחסרו הנקודות א"צ להוציא אחרת:

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נו: שאלה: אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה? תשובה: הנה אחד השינויים, שבפרשת נח (בראשית ט' כט) בפסוק ויהי כל ימי נח, התימנים כותבים ויהיו. ובמנחת שי שם הביא מחלוקת בזה, ושגם הרמ"ה הביא מחלוקת בזה, ונראה מדבריו שסמך יותר על המסורת הראשונה, דהיינו לכתוב ויהי, ושכן הכריע באור תורה. וכן מסקנתו שם. ע"ש. ועיין בספר אבן ספיר (דף יג סע"ב) שכתב, שבתיקון סופרים כתיבת יד אשר שלח מרן הבית יוסף להרמ"א (שקנאו בעבורו במאה אדומים זהב), ובספר תורה שכתב הרמ"א על פיו, נמצא באחד מהשינויים מהספרי תורה שלנו ויהיו כל ימי נח. וע"ש עוד. וע"ע בשו"ת מעיל צדקה (סי' כט). ובשו"ת נטיעה של שמחה (סי' סו). ע"ש. גם בענין השינוי בפרשת צו (ויקרא ז' כב), וידבר ה' אל משה לאמר כל חלב שור וכשב וכו', שהתימנים עושים שם פרשה פתוחה, ואצלינו אין כאן פרשה כלל. וכבר כתב מרן הכסף משנה (בפרק ח' מהלכות ספר תורה), שאף שבקצת ספרי הרמב"ם, וכן בהגהות מיימוני, איתא, שיש שם פרשה, טעות הוא, כי אין כאן פרשה כלל, וצריך להעביר הקולמוס על זה וכו'. ע"ש. והמנחת שי הביא שגם המאירי כתב כדברי הגהות מיימוני לעשות כאן פרשה, אלא שהוא עצמו כתב שבספר הרמ"ה אין כאן פרשה, ושבספר אור תורה האריך בזה. ע"ש. ועיין בש"ך יורה דעה (סימן ערה סק"ו) בתשובה שם, כתב, שבדק בהרבה ספרי תורה ומצא שבכולם יש בפרשת כל חלב פרשה פתוחה, ואין ספק שנמשכו אחר דברי הגהות מיימוני בזה, אך הכסף משנה שהיה גדול בדורו השיג על הגהות מיימוני וכתב שטעות הוא ואין שם פרשה כלל, ואי איישר חילי לבטל מנהג הסופרים שנהגו לעשות פרשה כאן הייתי עושה כן, אבל כיון שכבר נהגו כך הסופרים ותפסו דברי הגהות מיימוני שהעיד גם הוא שבדק בהרבה ספרי תורה ומצא פרשה פתוחה, לפיכך אין לפסול. אבל ודאי ספר התורה שנכתבה כאן בלי פרשה כלל היא ישרה וברורה תורת ה' טהורה. ע"ש. ובספר אמת ליעקב (דף ע' סע"ב) כתב, שמצא כתוב, שהן היום נהגו הסופרים שלא לעשות פרשה, וסימן בידם חלבמו סגרו. ע"כ. וכן כתב בספר לדוד אמת (סימן טז אות ט'). ע"ש.

…ובאמת שלולא סברת הרמב"ם יקשה מאוד בדורות האלה למצוא ספר תורה כשר במלוא מובן המלה שראוי לברך עליו, כי הנסיון הורה שכמעט בכל פעם שאנו בודקים ומגיהים ספר תורה לפני שיקראו בו בצבור, אנו מוצאים בו פירוד או דיבוק חסרות ויתרות ושאר טעיות. צא ולמד ממה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קעו): מעשה שבא לעירנו חכם אשכנזי ושמו מהר"ר יוסף נר"ו מגיה מומחה ובקי מאוד בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו' באופן נפלא, והתחיל לבדוק ולהגיה ספרי התורה שבעירנו, ולא היה אפילו ספר תורה אחד שלא מצא בו טעיות, עד קרוב לשלשים טעיות, בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו', ואפילו ספרי תורה שהוגהו מכבר על ידי חכמים גדולים הבקיאים בהגהה, ובכל הימים היו בחזקת כשרות, מצא בהם כמה טעיות, וגם ספרי תורה שהיו מוציאים אותם מדי שנה בשנה לאמירת כל נדרי, שהמנהג לחזור ולהגיהם בכל שנה ושנה, מצא בהם כמה טעיות וכו', ולכן כל הספרים שבעיר צריכים הגהה מחדש על ידי המגיה המומחה הנ"ל, וכל עוד לא הגיה אותם אין להוציאם לקרות בהם בצבור וכו'. ע"ש. והנה אנן מה נעני אבתריה, ובפרט האידנא דשרו ספרייא למהוי כעמא דארעא, פרט ליחידי סגולה היוצאים מן הכלל. ומי מפיס שהספרי תורה שלנו אין בהם טעיות ופיסולים, ואיך נוכל לברך עליהם בבטחון מלא. אם לא בהסתמך על תשובת הרמב"ם שהיא קלורין לעינים. ובדבריו נחה שקטה כל האר"ש. ודי בזה+. לכן יש להקל בנידון דידן, ורשאים להוציא ספרי התורה של התימנים לקרות בהם בצבור ובברכות התורה כנהוג. והנח להם לישראל.