כדי להבין כל זאת יש לנו להקדים את הדין בפרטי ההלכות והאיסורים ביום זה, ומה גם שהתירו חכמים כמה וכמה דינים ביום הכיפורים שחל בחול, לצורך האכילה במוצאי הצום. ולאחרי כל הדיון, נוכל להעלות פסק דין להלכה למעשה – האם יהיה מותר להוציא אוכל מהמקפיא בצהרי יום הכיפורים, עבור האכילה של מוצאי יום הכיפורים.
ובתחילה, יש לנו להביא את מה שמבואר בשו"ע, שכל מלאכה שחייבים עליה בשבת, חייבים עליה ביום הכיפורים; וכל שבשבת פטור אבל אסור, גם ביה"כ כן אלא שבשבת זדונו בסקילה, ויום הכיפורים זדונו בכרת; וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום כיפור. והתירו לקנב ירק ולפצוע אגוזים מן המנחה ולמעלה, כשחל בחול, והאידנא נהגו לאסור.
הגה: אם נפלה דליקה ביה"כ, מותר להציל סעודה אחת לצורך לילה, כמו שמציל בשבת לסעודת מנחה (ר"ן פרק כל כתבי). וכבר נתבאר סימן של"ד כיצד נוהגים בדליקה בזמן הזה בשבת, והוא הדין ביו"כ. ונהגו שהתינוקות משחקים באגוזים (אגודה ומהרי"ל), ואין למחות בידם אפילו קודם מנחה; ונשתרבב המנהג מדין הפצעת אגוזים הנזכר (ד"ע).
וכדי להבין את הדברים כמו שצריך, על פרטי דיניו, יש לנו להביא את המבואר בשולחן ערוך הרב, שהאריך לבאר ולברר את פרטי הדינים, הלכות הלכות באופן של הלכה בטעמיה – וכך הוא כותב בסימן תרי"א – ואיסור דברים אלו מסר הכתוב לחכמים והם הקילו בהם כמה קולות כמו שהיה נראה בעיניהם להקל וכמו שיתבאר לפנינו בעז"ה.
בעניין איסור המלאכה כותב – מלאכה כיצד כל מלאכה שחייבים עליה בשבת חייבים עליה ביום הכיפורים וכל שבשבת פטור אבל אסור הוא ג"כ ביום הכיפורים אלא ששבת זדונו סקילה ויום הכיפורים זדונו כרת וכל איסורי הוצאות שבת נוהגין ג"כ ביום הכיפורים וכל דבר שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום הכיפורים.
ובסעיף שלאחרי זה, מבאר את הקולא שישנה בדבר – אלא שבזה הקילו בו שהתירו לקנב ירק דהיינו לנתק העלים מן הקלחים כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכם וכן להדיח אותו שיהיה מוכן לבשלו בערב מיד וכן לפצוע אגוזים כדי שיהיו מוכנים לאכילת ערב ולא יצטרך לטרוח בהן בערב וכל דברים אלו אף על פי שאסורים בשבת שהרי הוא טורח ומכין משבת לחול כיון שאין צריכים היום עד לערב מכל מקום ביום הכיפורים התירו משום פקוח נפש שלא יצטרך לטרוח בדברים אלו בערב קודם אכילתו ויהיה לו עגמת נפש בענות נפשו בעשיית דברים אלו כשהוא מעונה.
אך עם כל זאת, צריכים לשים לב, כמו שמבאר בהמשך אדה"ז, שכל ההיתר של מלאכות אלו הם רק ביו"א שחל בחול, אך לא ביו"ט שחל בשבת – וכמו שכותב – ולא התירו דברים אלו אלא כשחל יום הכיפורים בחול אבל כשחל בשבת לא התירו דברים אלו גזרה שמא יעשה כן בשאר שבתות השנה שיכין ביום מה שצריך לאכילת ערב שלא יבחין שהתירו לו ביום הכיפורים משום עגמת נפש.
וגם ההיתר שהובא ביום טוב שחל בחול, הוא לא בכל היום כולו, אלא דווקא מן המנחה ולמעלה, והטעם לזה הוא משום שאז אין לחוש שמא על ידי התעסקותו בתיקון המאכל ישכח שהוא יום הכיפורים ויאכל ממנו כיון שהוא אחר המנחה שהוא קרוב לעת היתר אכילה דהיינו צאת הכוכבים ודומה לו כמי שיש לו פת בסלו אבל קודם המנחה אסור לו להתעסק בתקוני המאכל של ערב שמא ישכח ויאכל ממנו.
ולמרות ההיתר הנ"ל, מביא אדה"ז, שעכשיו נהגו כל ישראל לאסור קניבת ירק והפצעת אגוזים והוא הדין שאר תיקוני מאכלים של ערב אפילו אחר המנחה לפי שבדורות אחרונים התחילו לקלקל למהר ולעשות דברים אלו קודם המנחה לפיכך החמירו עליהם ואסרו אפילו לאחר המנחה.
אך הוא מגביל את הוראה זו, שבמה דברים אמורים בהתעסקות בתיקוני המאכל אבל ליגע באוכלין מותר כל היום ואינו דומה לחמץ שאסור ליגע בו בפסח לפי שבפסח הוא אוכל שאר דברים חוששין שמא ישכח איסור חמץ בפסח ויאכל גם את זה שנוגע כיון שבימים אלו איננו פרוש ומובדל כלל מאכילה משא"כ ביום הכיפורים שהוא פרוש ומובדל מאכילה לגמרי אין חוששין שמא ישכח ויאכל אלא אם כן הוא מתעסק בתיקון המאכל לתקנו ולהכשירו לאכילה אבל בנגיעה בעלמא אין חוששין לכך.
לפי כל זה מובן לעניין הלכה למעשה כיום שאין להכין ביוהכ"פ שום דבר לצורך אכילת מוצאי יוהכ"פ, כולל הוצאת דברים מהמקפיא, עד כארבע דקות לאחר 'צאת הכוכבים' (משום הוספה מחול לקודש). שאז ניתן להתחיל להכין (לאחר אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', באם עדיין לא הבדילו), ואין צורך לחכות עד יציאת החג המובא ב'לוחות'.
