האם מותר להוזיז בשבת את הכסא שעליו מונחים נרות חנוכה, בכדי שהילדים הקטנים לא ישחקו את הזכוכיות שישנם במנורות, ויבואו לידי היזק?
האם מותר להוזיז בשבת את הכסא שעליו מונחים נרות חנוכה, בכדי שהילדים הקטנים לא ישחקו את הזכוכיות שישנם במנורות, ויבואו לידי היזק?
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רעז סעיף ו: וכל זה כששכח לסלק הנר מהטבלא קודם כניסת השבת שלכן לא נעשית הטבלא בסיס לדבר המוקצה כיון שאינה משמשת אז לנר מדעת בעל הבית אלא מחמת שכחתו אבל אם מדעתו הניח הנר על הטבלא שיהיה עליה בכניסת השבת הרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו ואסורה בטלטול כמוהו לפיכך אסור לנערה אף אם הנר הוא של שעוה וכיוצא בו ואף אם צריך למקום הטבלא אבל מותר ליגע בטבלא כמו שמותר ליגע בכל מוקצה כמ"ש בסי' ש"ח ועל ידי נכרי מותר לטלטלה ולנערה מטעם שנתבאר בסי' רע"ו.
ויש אומרים שאינה נקראת בסיס אלא א"כ היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה אבל אם היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת על ידי נכרי או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד הרי זה מותר לנערה אם הנר של שעוה וכיוצא בו ויש לסמוך על דבריהם להקל במקום הפסד כגון נר שעל השלחן שנפל על השלחן וחושש שלא ישרף השלחן ינער השלחן והנר נופל מעליו אם הוא של שעוה וכיוצא בו אם היה דעתו מבעוד יום לסלקו מעל השלחן בשבת על ידי נכרי או על ידי טלטול מן הצד.
ואם נפל הנר על המפה שעל השלחן אף על פי שהנר היה עומד עליה בכניסת השבת לא נעשית המפה בסיס לו לדברי הכל מטעם שיתבאר בסי' ש"ט ויכול לנערה שיפול הנר מעליה או שאר מוקצה שנפל עליה בשבת אף על פי שאין שם הפסד אם לא ינער.
ואף אם נפל הנר או שאר מוקצה שעל השלחן שנעשה בסיס להנר שהיה מונח עליו בכניסת השבת מכל מקום אם היה מונח על השלחן בכניסת השבת דהיינו בבין השמשות גם לחם (שלצורך השבת) הרי נעשה בסיס לאיסור ולהיתר בכניסת השבת ואף לאחר שסלקו הלחם ממנו לא נעשה בסיס להנר בלבדו כיון שהוא כבר אחר כניסת השבת ולפיכך יכול לנערו להפיל מעליו הנר ושאר מוקצה לטלטלו אח"כ כמו שירצה וכן אם היו מונחים עליו בין השמשות שאר דברים שאינם מוקצים והוא שיהיו (הלחם או) שאר הדברים חשובים יותר מן דליקת הנר דהיינו מן השלהבת שהנר נעשה בסיס אליה כמ"ש בסי' רע"ט.
ואם צריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר אם אפשר לנער ממנו הנר (כגון שא"צ עוד לנר זה) ינערנו ממנו מתחלה ע"י שיטה השלחן ויפול הנר מעליו ואח"כ יטלטלנו למקום שירצה ואם אי אפשר לנער (כגון שהוא צריך עוד לנר זה במקום האחר או שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר) רשאי לטלטלנו בעוד הנר עליו הואיל ולא נעשה בסיס לו בלבדו בבין השמשות ואפילו אם אינו צריך עוד לנר אלא שצריך למקום השלחן ואם ינער שם הנר לא יוכל לעשות חפצו באותו מקום מותר לטלטל השלחן עם הנר שעליו למקום אחר הואיל ולא נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור בלבדו וכמו שיתבאר כל זה בסי' ש"ט וש"י עיין שם כל פרטי דינים אלו וטעמיהם:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רעט סעיף ד: אף על פי שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור דהיינו השלהבת אין היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם או שאר דבר המותר בטלטול כדי שיהא הנר בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר לפי שהנר הוא עשוי בשביל השלהבת לכך הוא טפל אליה ולא להלחם או שאר דבר אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת וכן הדין במנורה:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף יב: כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו כגון קורדום לחתוך בו דבילה וקורנס לפצוע בו אגוזים או אפילו לסמוך בו כלים וכיוצא בזה בין לצורך מקומו אבל לצורך הכלי עצמו כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם או שלא יפול וישבר או שמונח בחמה וירא שלא יתבקע שם ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה אסור ואם מחשב עליו להשתמש בו תשמיש במקום אחר או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם מותר לו לטלטלו ממקום זה אף על פי שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף טו: כל מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחול דהיינו בידיו אבל מותר לטלטלו בגופו כמו שיתבאר בסי' שי"א וזהו נקרא טלטול כלאחר יד שהוא בשינוי מדרך החול ולכן מותר לטלטל מוקצה ברגליו לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכו לצורך מקומו או אפילו לצורך המוקצה עצמו כדי להצניעו (עיין סי' שי"א) ואין צריך לומר שמותר לטלטל מוקצה ע"י נפוח שאין לך טלטול כלאחר יד גדול מזה:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שט סעיף ו: וכן אם הניח אבן על פי חבית של יין לכיסוי ושכח להסירה משם קודם השבת או שהניח מעות על הכר ושכח ליטלם מעליה קודם השבת והוא צריך ליטול יין מן החבית או לשכב על הכר כיון שהחבית והכר לא נעשו בסיס לדבר האסור הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת ומנער את הכר והמעות נופלים.
ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטותה במקומה יכול להגביהה כמות שהיא עם האבן שעליה ולנושאה למקום אחר להטותה שם כדי להפיל האבן מעליה.
ואם צריך למקום החבית והכר בענין שאין הניעור מספיק לו יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומן.
ואם אינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה אלא שחושש שלא יגנבו המעות שעליה אסור אפילו לנערה כדי שיפלו המעות תחתיה מפני שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר ולא בשביל דבר האסור כמו שיתבאר בסי' שי"א:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף כח: כל השברים האסורים בטלטול אפילו אותן שאינם ראויים לשום מלאכה אם הם מונחים במקום שיכולים להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנותם שלא יזוקו בהם רבים שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו על איסור מוקצה ואפילו על איסור טלטול בכרמלית כמו שיתבאר.
אבל שברי כלי חרס האסורים בטלטול אסור לפנותם ואף שדורסים עליהם ונשברים אין בכך כלום שאין איסור בשבירת חרס אלא אם כן שוברו במתכוין בשביל שיהא ראוי על ידי כך לאיזה תשמיש שאז אסור משום תיקון כלי כמ"ש בסי' ש"י:
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.