ישנו דין שנאמר בכמה וכמה מקומות, שהסוכה "הוקצה למצוותה", וצריכים אנו לברר את כוונתו של הדין – האם כוונתו היא שאין להזיז כלל את הסוכה, או שיש בזה משמעות אחרת. ולפי זה נוכל להבין את הדין המובא בשאלתך.
וכפתיחה לדברים, נביא את המבואר בשולחן ערוך, הלכות סוכה, סימן תרלח סעיף א, ששם מבאר המחבר, ותוך כדי הדברים מגיה הרמ"א הגהות והערות. ופותח שם שעצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל), ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום הז' כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום.
ומגיה על זה הרמ"א – ואפילו נפלה הסוכה, אסורים ולא מהני בה תנאי (טור); אבל עצים הסמוכים לסוכה, מותרים ועיין לעיל סימן תקי"ח סעיף ח'; ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא; אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא.
ובביאור כוונת דברי המחבר ודברי הרמ"א, יש לנו להביא את מה שמבאר החפץ חיים בספרו 'משנה ברורה' (שנתקבל באהדה בתפוצות ישראל, ואף הרבי מה"מ הזכיר את הלימוד בספרים אלו – במקום שאין הלכה בדברי אדה"ז) שמקדים ומבאר את מקורו של דין, מדוע חל דין איסור על עצי סוכה, הוא משום דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. ואפילו עשה סוכה אחרת בחוה"מ וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה.
ומבאר בהמשך הדברים, שלדידן גם ביום התשיעי חל האיסור, שהרי בשמונה עדיין מחוייב לאכול בסוכה וכיון דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ואם חל שבת אחר יום טוב נוהגין שלא להסתפק ממנו גם בשבת דהוי כמכין מיו"ט לשבת. וכוונת דבריו הוא לבני חו"ל, ששומרים את היום השמיני גם כן.
ובתוך הביאור בכוונת דברי המחבר, מסביר מה הכוונה שאין ניאותין מהם – ומבאר, דהיינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כגון לסמוך עליה או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה.
ומרחיב עוד בדברים, שמה שכתב הרמ"א, שאפילו נפלה הסוכה אסורים ולא מהני בה תנאי- היינו דאפילו להפוסקים דסברי דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת מדרבנן מיהא אסור להנות ממנה מטעם מוקצה דאיתקצאי בבין השמשות של תחלת החג.
והסיבה שלא יועיל בה אפי' תנאי, הוא אף אם אמר איני בודל כל ביה"ש כיון דא"א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבעה משא"כ בנוי סוכה בס"ב דמהני שם תנאי ודע דהא דמשמע מסתימת רמ"א דלא מהני תנאי בשום גוונא ואפי' נפלו היינו דוקא בשבעת הימים אבל בשמיני שלו דאיסורו הוא רק משום מוקצה מהני תנאי לכשיפלו שיכול להשתמש בהן.
על הקביעה שהביא הרמ"א, שהדין הוא כן הן בעצי דפנות והן בעצי הסכך, דן בזה קצת בחיבורו ביאור הלכה, ומקדים שדע דדעת הרא"ש והעתיקו הטור דבעצי דפנות ליכא איסורא כלל דהקרא קאי רק על הסכך. אכן המחבר סתם לדינא כדעת הרמב"ם דעצי דפנות ג"כ אסורים דדפנות צריכות לה דאי לאו דפנות לא קיימא הסוכה אכן נחלקו בפירושו דדעת הב"י דלהרמב"ם איסורו הוא רק מדרבנן וכ"כ הט"ז
אכן הב"ח ועוד כמה אחרונים סוברים דלהרמב"ם הוא איסור דאורייתא וכן מן הר"ן משמע דס"ל דהוי דאורייתא ועיין בעיטור דהביא ג"כ הראיה מן דף יו"ד שאמרו שם דלמא מן הצד ולפי פירש"י שם דהיינו מן הצד של הדפנות ובודאי דפנות לא גריעא מן נוי שלהן עי"ש אכן מסתפק דילמא הפירוש שם בגמרא מן הצד של סכך.
וע"פ כל המובא לעיל, ועוד מקורות נוספים שמובאים בדברי הראשונים, הנה יוצא לנו הדין להלכה למעשה שאין איסור להוזיז סוכה ממקומה לצורך בימי חוה"מ, שהרי אף להשתמש ולהנות משימוש בסוכה עצמה מותר. (והאמור בכמה מקומות, שסוכה 'הוקצתה למצוותה', הכוונה היא שאסור 'ליטול' חלק ממנה ולהשתמש בה איזה תשמיש לצורכו).
