ב"ה. יש אצלי יהודי שיושב בשיעור, והוא שואל שואל פשוט טיפשיות. אני מנסה כל פעם לענות לו, אבל אני כבר לא יודע כיצד ניתן להתמודד עם זה. זה פשוט מפריע למהלך של השיעור התקין, ולדעתי זה גם מרחיק אנשים מהשיעור. ניסתי לדבר איתו כמה פעמים, אבל הוא פשוט לא מבין את הדברים. כיצד אני יכול לטפל בזה?
צריכים לשים לב לכלל מאוד חשוב בכל העניין של מסירת שיעורים. גם כאשר מישהו שואל שאלה או מעיר הערה באמצע השיעור, כזו הנראית מיותרת, צריך להיזהר לא ללעוג לשאלתו, ולא להציג אותה כמיותרת או להדגיש את חוסר הידע הבסיסי הנובע משאלה זו.
אדמו"ר הריי"צ נ"ע כותב באחד ממכתביו [אגרות קודש חלק ח עמוד רי]:
"אפילו בשאלה שלא מדעת ושטות, צריכים לתת המענה באופן רציני, אשר מגביה את השואל משפלותו, ומעמידו במצב עילוי לפי ערכו, שזה העילוי הוא התחלת רפואתו מבערותו".
כלומר, בעצם ההתייחסות לשאלה ברצינות, ניתן לרומם את האדם ולהתחיל לרפא אותו מחוסר הידע הבסיסי שלו. לעומת זאת, אם נלעג לשאלה או לא נתייחס אליה ברצינות, הוא יפסיק לשאול שאלות ויישאר בחוסר הידע שלו.
ובאותה איגרת מובא סיפור, המבטא עניין זה:
"פעם כשהיה רבי אברהם דובער ועוד כמה אברכים בני גילו יושבים לפני מורם ומדריכם רבי יצחק אייזיק מהומיל, נכנס אליו יהודי עגלון והשוט בידו, ויאמר: "רבי, האם מותר לי לקחת גרושה?" [הלה היה כנראה כהן, ושמע ש"אסור לכהן לקחת גרושה", ולכן שאל האם מותר לו לקחת בעגלתו גרושה לנסיעה…].
שאל אותו רבי יצחק אייזיק ברצינות: "לאיזה כיוון אתה נוסע?" (העיר הומיל היא עיר מרכזית וסביבה כמה עיירות גדולות וקטנות, ובעלי העגלות היתה להם "חוקה" שלא להיכנס אחד בגבול חברו, ובעלי העגלות הנוסעים לעיר אחת לא היו יכולים לנסוע לעיר אחרת, והיו מנחילים חזקה זו לבניהם אחריהם…)
ויענהו העגלון שהוא נוסע לישוב ביאלאפאליא כשלשים פרסאות מהומיל, רבי יצחק אייזיק הורה לאחד האברכים להביא לו את השולחן ערוך אבן העזר ואת הטור, שניהם מכורכים בדפי עץ בכריכות הישנות, ויעיין בהם.
וישאל את העגלון "אם יש לו עוזר", ויען בחיוב שיש לו מצליף הנוסע אתו תמיד.
המשיך רבי יצחק אייזיק לעיין בספרים, ולאחר מכן פנה אל העגלון ואמר לו ברצינות גדולה: "בקרון לנסוע לביאלאפאליא או משם מותר לך לקחת גרושה"
[ומסיים אדמו"ר הריי"צ:] הרבה יש ללמוד מסיפור זה וכאמור תן לחכם ויחכם עוד.
אם כן, גם לשאלה של שטות הנובעת מחוסר ידע, יש להתייחס ברצינות ובכבוד הראוי.
לפעמים הצליל של השאלה והצורה שבה היא נאמרת, יכולה להישמע למוסר השיעור ולשאר המשתתפים, כ"ערעור" על הדברים שנאמרו, וחוסר מוכנות לקבלם. מוסר השיעור עלול להרגיש "מותקף" במידת מה על ידי השאלה, ומרגיש צורך "להגן" על הדברים שנלמדו. השואל חש זאת בנימת הקול ובהתייחסות של העונה, ולפעמים זה אף מחריף את ההתנגדות שלו ואת עוצמת שאלתו.
כדאי לדעת שאם רוצים שהתשובה שנאמרת תתקבל אצל השומע, אין להיכנס לנצחנות או לוויכוח. אדרבא, יש לתת לגיטימציה לשאלתו, ואף להחמיא לה. נשאלה בשיעור שאלה קשה? קודם כל תגיב: "שאלה יפה"… "שאלה מצוינת"… וכדומה. לעיתים כדאי גם לחזור על השאלה בקול רם, ואפילו להעצים אותה במידת מה. כשהשואל חש שמתייחסים לדבריו ומקבלים אותם יפה ובכבוד, הוא "נפתח" בתוכו גם לשמוע את התשובה ולקבל את הדברים.
גם אם ישנן יותר מידי שאלות המפריעות למהלך השיעור, מומלץ בדרך כלל לנסות ולהתעלם כאילו מבלי משים, ולהמשיך את קו השיעור הרציף מבלי להעיר בצורה מפורשת. במקרים מסוימים אפשר להגיד בעדינות: "ניתן עוד מעט זמן לשאלות", וכדומה, ומאוחר יותר אכן לתת את הזמן הנדרש לכך.
[ישנם מקרים קיצוניים יותר, שיש בשיעור מישהו ששואל באופן קבוע שאלות לגמרי לא לעניין, ובזה הוא מפריע שוב ושוב למהלך השיעור, ומעורר את חמתם של שומעים אחרים, עד כדי מקרים שמשתתפים אחרים מפסיקים להגיע בגללו לשיעור.
במקרים כאלה, כשהדבר עובר באופן בולט את גבול הטעם הטוב, לא צריף לאפשר לזה להימשך כך לאורך זמן. צריך פשוט להתעלם ברוב המקרים, אלא שיש להשתדל לעשות זאת באופן שהוא לא ייפגע, לדוגמא לסמן לו ביד סימון של "תחכה", עם חצי חיוך, ולתת לו רק פעם או פעמיים לשאול את שאלותיו. אפשר לגשת אליו אחרי השיעור ולומר לו: "השאלות שלך מאוד חכמות וטובות, אבל רוב האנשים לא מבינים אותן, לכן כדאי לרכז אותם לסוף השיעור או אחרי השיעור וכדומה". אפשר לשמוע את השאלה ולחזור עליה בצורה אחרת (כלומר להגיד שאלה שהוא לא שאל… וככה להמשיך את רצף השיעור) וכדומה.
מניסיון, ניתן לפתור את הבעיה עם אנשים כאלו, כאשר מתייחסים אליהם באדיבות ובכבוד, ובפרט כאשר לפני ואחרי השיעור מקדישים להם את הזמן ותשומת הלב שלהם, ואז הם מסוגלים "להכיל" גם התעלמות מסוימת בזמן השיעור עצמו…
כאמור, מדובר במקרים קיצוניים, אך שאלה או שתיים הנשאלת בתוך השיעור, גם אם היא לא לעניין, לא אמורה להוות בעיה לרצף השיעור].