עניין זה מבואר רבות בתורת החסידות, ולהלן נביא סיכום של העניין בקצרה. ניתן להרחיב את הידיעות בתחום במאמרים המצוינים תוך כדי הביאור.
על מנת שישרור שלום בין הניגודים, בין גבריאל למיכאל, בין האש למים, בין האיש לאישה – דרוש השלישי – הקב"ה. אם רוצים לאפשר קיום לשני הצדדים, להשאיר את שני הכיוונים ושבכל זאת ישרור שלום – חייבים להכניס ביניהם ממד נוסף שלישי.
בחסידות מבואר שהממד השלישי המכריע ביניהם שורשו בקו האמצעי. זהו ממד המביא שלום בכל מצב של ניגוד ומחלוקת, בכל קונפליקט של האדם עם עצמו וגם עם סביבתו.
למשל, יושבים שני דיינים בבית דין. אחד אומר ימין ואחד אומר שמאל. בא השלישי ומכריע ביניהם.
אם השלישי יכריע שהימין צודק או שהשמאל צודק, התוצאה היא שניים נגד אחד. זו הכרעה טכנית, אבל זו אינה הכרעה אמיתית אלא השתקה של האחד או הקטנת מקומו.
בספר המאמרים עת"ר, רבי שלום דב בער (הרבי החמישי של חב"ד) מסביר בהרחבה שהשלישי המכריע ביניהם אומר דעה חדשה, מציג כיוון חדש, עד ששתי הדעות מזדהות עם הממד השלישי ומכריזות: "בעצם לזה התכוונו!" או "הוא אמר טוב יותר ממני את מה שהתכוונתי לומר", ומכיוון ששניהם אומרים זאת – זה שלום.
איך שני הצדדים אומרים שזו הייתה כוונתם? כי השלישי גילה עומק חדש. הוא ראה והגדיר טוב יותר את התמונה. קודם שני הצדדים ראו את הדברים ממבט חיצוני, וכעת הם רואים את המציאות במבט פנימי יותר ועמוק.
קיים מצב נוסף שבו הממד השלישי המתגלה לא אומר דעה שלישית ממש אלא מכריע כימין או כשמאל – ובכל זאת הצד שהכריעו שלא כפי דעתו אומר: "לזה התכוונתי". אמירתו מלמדת שאומנם המכריע נטה לדעה שאינה דעתו שלו, אבל הוא התחשב גם בדעתו. הוא העמיק וגילה טעם חדש למסקנה – ועם הטעם הזה שני הצדדים מזדהים. לכן גם אם המכריע בחר בכיוון השמאל, הימין מרגיש שההכרעה מבטאת את פנימיות כוונתו. השלישי המכריע מבטא ממד עמוק יותר משביטאו שני הצדדים, וכשהוא מתגלה מתברר שבעצם אין סתירה בין ימין לשמאל ונוצרת תודעת שלמות.
ההגעה למסקנה ש"שנינו צודקים, כי שנינו אמרנו שני פנים שונים של אותו דבר" – היא-היא המשמעות של "עושה שלום במרומיו."
בחסידות מבואר שהקו המכריע, האמצעי, אותו ממד שלישי, שורשו גבוה יותר משני הממדים הסותרים שהתגלו קודם במציאות, קו הימין והשמאל. הם – שורשם בחיצוניות הכתר, ואילו הקו האמצעי – שורשו בפנימיות הכתר.
התגלות הקו האמצעי מאוחרת להופעת שני הקווים, ופירוש הדבר שהקו האמצעי נחשף לאחר קונפליקט, לאחר הגילוי של שני ממדים הסותרים לכאורה.
שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב מבטאים את שלושת הקווים הנ"ל. אברהם הוא שורש מידת החסד – קו ימין, יצחק הוא שורש מידת הגבורה – קו שמאל, ואילו יעקב הוא שורש הקו האמצעי – מידת התפארת.
מי גבוה יותר – אברהם, יצחק או יעקב?
בסדר ההתגלות שלהם בעולם, בא אברהם תחילה, אחריו בא יצחק, ויעקב מתגלה רק אחרי שניהם. אבל בשורש, מידת האמת היא יעקב! כי השורש שלו גבוה משורשיהם של אבותיו.
קו הימין – אברהם – תחילתו בתחושת עונג. התענוג הוא שורש קו ימין הבא ידי ביטוי בכל מקום של חסד, נתינה, אהבה. כשהרמב"ם דן במצוות אהבת השם הוא מתאר מצב של תענוג שמביא לאהבת השם. אהבה באה עם תחושה של טוב ועונג, ואז החסד מתפתח. העונג הוא דרגה בעל-מודע – בכתר.
השורש של קו שמאל הוא הרצון. רצון מבטא חוסר, שאיפה, אש. הבסיס של קו שמאל מתבטא בגבורה, באי-נתינה, בביקורתיות, בתחושה של חוסר. אתה רוצה להתמלא ולהגיע ליעד מסוים. הרצון אינו אלא גבורות, והעונג הוא חסדים.
אלו שני מקומות שונים לגמרי בנפש.
קו ימין וקו שמאל חושבים ומרגישים אחרת את המציאות. איש החסד טוב לו מבפנים. איש הגבורה נמצא כל הזמן בהישג הבא. לאיש החסד – טוב עם עצמו. איש הגבורה מחפש את השלמות בחוץ.
איך נראים הדברים בקו האמצעי? הקו האמצעי הוא פה ושם. הוא עם עצמו וגם עם החוץ. חסר לו ושלם לו. כיצד? האם אני יכול להיות גם פה וגם שם? גם חסר וגם לא חסר?
התשובה היא שהקו האמצעי הוא מקום של אמונה שהשלמות נמצאת מעבר לפן מסוים. לשאלה האם כן או לא? האדם שנמצא בתודעה האמצעית יענה "כן ולא". איך זה יכול להיות? זה ייתכן משום שמשהו עמוק ולא נתפס נושא את שני ההפכים.
אנשי קו ימין כמו בית הלל – תמיד יחפשו את ה'כן'. תמיד מתירים. זה חסד. הוא יחפש ולרוב הוא גם ימצא סיבה להתיר; לרוב בית הלל מקילים. קו שמאל תמיד יחפש למה לא. גם הוא ימצא. הקו האמצעי יגיד: "אני אחפש את האמת שבשניהם – אני אגלה ששניהם נכונים."
הגילוי של הקו האמצעי שמכריע, הוא אחד מהדרכים הכי טובות לעשות את ה"שלום" האמיתי בין ניגודים, ובכך להביא שלום וברכה לכל העולם כולו.
