להבנת העניין, נצטרך לדון ולהבין, מה נפעל בעת הדלקת הנרות.
דהנה מובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג סעיף י: לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה. ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו.
ומגיה על זה הרמ"א, שהמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה, אם לא שהתנה תחלה, ואפילו תנאי בלב סגי (מרדכי); אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו. ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן, אבל לא בשאר הנרות שבבית (א"ז). וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין, לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פ' ב"מ).
ודנו על זה, וביאר בספר עטרת צבי, שמ"ש בשו"ע, שמשליכות לארץ הפתילה. ואף שמדליק כמה נרות לא אמרינן דכיון שהדליק את האחד מיד קבל עליו השבת, לפי שכל הנרות שמדליק לכבוד שבת כחד חשיבי ושרי.
וביאר הדברים בס' משנה ברורה, בכמה וכמה פרטים הדורשים ביאור בדברי השו"ע – בתחילה מביא, שאם האיש מדליק אפילו כשהוא מברך על הדלקתו וכדלעיל בסעיף ו' ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומ"מ טוב להתנות.
בנוגע לזמן של קבלת שבת – מביא שתתפלל מנחה תחלה דהואיל דכבר קבלה שבת שוב א"א להתפלל תפלה של חול. ובשאין שהות לזה יותר טוב שתתפלל ערבית שתים וכדלקמן בסעיף ט"ו מלכנוס ח"ו בספק חלול שבת ועיין לעיל בסימן רס"ב בס"ק י"א:
ועל מה שכתב בשו"ע שתתנה תחלה, מביא שאין להתנות כ"א לצורך מאחר שיש חולקין וסוברין דלא מהני תנאי.
ולסיכום העניין נביא את סיכום ותוכן הדברים המבוארים בפסוקים, כפי שהם מובאים בשולחנו של המאור הגדול – אדה"ז:
בתחילה הוא מביא ש – יש אומרים שכיון שהדליק נר שבת חל עליו השבת ונאסר בעשיית מלאכה אלא אם כן התנה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זו ועל פי זה נוהגות הנשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה הנרות ואינן מכבות אותה שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה זו אבל יכולות להדליק נרות הרבה שכולן מצות הדלקה אחת הן ואין קבלת השבת חלה עד אחר גמר ההדלקה.
אך לאחרי זה מביא דעה שחולקת ואומרת – ויש חולקים על זה ואומרים שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת שכיון שאמר הש"ץ ברכו הכל פורשים ממלאכתם וכן עיקר (ומכל מקום לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה כמו שנתבאר למעלה).
ולענין הלכה, מכריע אדה"ז: אבל המנהג הוא כסברא הראשונה שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת עליה בהדלקה זו ולכן תתפלל מנחה תחלה אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכו ואפילו אותה אשה אם התנית תחלה אפילו בלבה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו מועיל לה תנאי זה במקום הצורך אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאי לפי שיש אומרים שאין תנאי מועיל כלל לפי דעת האומרים שקבלת שבת תלויה בהדלקת נר שבת.
וכל זה כשהדליקה הנרות שעל השלחן שהן עיקר המצוה ובהן תלויה קבלת השבת אבל שאר הנרות שמדלקת בבית ובשאר חדרים אין קבלת שבת תלויה בהן לדברי הכל ומותר לה לעשות אחריהן כל המלאכות עד שתדליק נרות שעל השלחן.
וכל זה באשה אבל באיש המדליק אין בו שום מנהג כלל ומעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות אלא באמירת ברכו ומכל מקום טוב להתנות לכתחלה:
ומכל הנ"ל יוצא ברור, שהמנהג הוא שהאשה מקבלת את השבת בסיום ההדלקה, ולכן אם הנר כבה על ידי גורם חיצוני (כמו רוח או נשיבת אויר) אין לה להדליק את הנר בעצמה, מאחר וכבר קיבלה שבת, ויכולה לומר לבעלה (שלא קיבל עדיין את השבת) להדליק. אמנם אם כבה הנר מחמת שלא נתפס האש בפתילה כראוי, תוכל לחזור ולהדליקו, והרי הוא נחשב כסיום ההדלקה – בו מקבלת את השבת.
