הנה באנו כאן, לדיון כללי בכל הלכות חנוכה, מהי חובת האשה לעניין הנרות, ולעניין שאר מצוות החג. וכהקדמה ופתיחה, יש לנו להביא את דברי השולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, שמתייחס לדינה של האישה, ושם הוא כותב, שאשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואף על פי שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר.
ומגיה על זה הרמ"א, שלדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.
לגבי מהות הדין – עד כמה יכולה האישה להוציא, מבאר בביאור הלכה, בתחילה לאחרי שמציין לעיין בספרו המ"ב, דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דף כ' בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית.
וכן ביאר גם כן במשנה ברורה, שהאשה יכולה להדליק – פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה.
ומביא לבסוף את מה שכתב רש"ל בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים.
ועד"ז הובא גם בנושאי כלי השולחן ערוך, שהאריכו לפרט ולבאר את דינה של האישה המדלקת, כגון מה שמובא במ"א, שמפרט את כוונת המחבר – בעד כל בני הבית, וכותב שסומא אם יכול להשתתף בפריטי מוטב. ואם יש לו אשה מדלקת עליו. ואם אין לו אשה ויש לו בית מיוחד מדליק ע"י סיוע של אחר דסומא חייב בכל המצות.
ומסביר את ההבדל בין נרות חנוכה לנר הבדלה, שלא דמי, מאחר שנר הבדלה דפטור דהתם בעינן שיאותו לאורו משא"כ הכא דאיכא פרסומי' ניסא לאחרי'.
ובטעם הדבר, ובהסברו, מדוע הנשים חייבות גם כן בהדלקה, מבאר הט"ז, שכיון שהית' באותו נס שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג את הראש של האויבים ונראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק' חש"ו לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי' להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה.
ועד"ז ביאר בעולת שבת, פירוש שמוציאה אנשים ידי חובתן. והוא הדין אם כבר בירך והדליק יכול לחזור ולברך להוציא את האשה אם עומדת אצלו ולא בענין אחר.
והוסיף לבאר ולהאריך במשנה ברורה, בביאור פרטי הדין שבשו"ע, שההיתר להדליק את הנרות כל הלילה הוא עד עמוד השחר ובברכה, והיינו דוקא אם בני הבית נעורים, אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה.
ועוד מובא, שבספר חמד משה האריך בזה ודעתו דאם שכח או נאנס ולא הדליק עד שישנו כולם יקיץ ב' או ג' מהם וידליק, ואם אי אפשר להקיצם, מכל מקום ידליק ויברך, דלפי דברי המגן אברהם אם יהיה אדם במקום שאין איש אף מאנשי הבית שם ידליק בלא ברכה, ולא ראינו זה בפוסקים, ואדרבה השלטי גבורים כתב בשם ריא"ז דאף אם הוא בין הנכרים לבדו צריך להדליק, ומשמע מדכתב כן בפשיטות, שידליק בברכה, אלא ודאי דאם יכול לפרסם ההדלקה בפני רבים יותר עדיף, אבל אי ליכא אנשים, בשביל זה לא יבטל המצוה, כן נראה לי וכן נוהגין העולם, עד כאן לשונו, וספק ברכות להקל, ומכל מקום מי שרוצה לנהוג כוותיה אין מוחין בידו.
ומכל זה עולה לנו לדינא, שאשה חייבת במצוות הדלקת נרות חנוכה כמו האיש, ואף אם היא מתגוררת לבדה, תדליק ותברך על הנרות.
