להבין כל זאת, צריכים להקדים, מהו בכלל מקומה של הדלקה זו במקום העבודה, מצד איזה דין היא מגיעה, ומה המקום ההלכתי שלה, ולפי זה נוכל גם כן להבין האם מותר להדליק את המנורה בצורה כזאת שיראו אותה עשרה אנשים לא ברגע ההדלקה, אלא בכל משך זמן דליקתם.
הנה בכלל, צריכים לדעת, שההדלקה במקומות הציבוריים ועוד, הנה היא מגיעה מצד הדין המפורש בשו"ע, וכן נהוג בפועל בכל קהילות ישראל, שמדליקים את הנרות בבית הכנסת, משום פרסומי ניסא.
וכמו שמובא בשו"ע, שמצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל.
ולגבי הדין בבית הכנסת מביא, שבבה"כ מניחו בכותל דרום ( או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא.
וכבר כתב בשו"ע, שבבה"כ מניחו בכותל דרום ( או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא.
והגיה על זה הרמ"א, שברור הדבר, שאין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א); ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם); ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל (מהרי"ל).
במגן אברהם מתעכב על כך שמובאים הדברים דווקא על קודם תפילת המנחה, וכ"פ רש"ל ובד"מ כתוב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכ' וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומא ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ ודמי למדליק ברחוב בשע' שאין שם איש ואח"כ באו אנשים וכ"ה במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבה"כ.
הנה מובא לנו בפירוש, שגם אם אין עשרה אנשים בזמן ההדלקה ממש, הנה גם אם יבואו לאחר מכן זה עדיין טוב.
בלבושי שרד מתעכב על מה שכתב המג"א, שהדין הוא דמי להדליק ברחוב וכו'. כלומר, דלדינא דמדליק בחוץ דהיינו ברחוב, אטו נימא דלא ידליק אלא אם כן יהיו שם בני אדם בחוץ, אלא על כרחך דכשבאים אח"כ הוי גם כן פרסומי ניסא.
כי ברור הדבר, ולא נמצא בשום מקום, שצריך האדם לחכות בהדלקתו הפרטית עד הזמן שיהיו ברחוב עשרה אנשים, אלא מדליק האדם בביתו ודיו, ולכן מובן וברור מזה, שגם אם באים אחר כך, הנה זה הוי בכלל הדין של פרסומי ניסא.
החפץ חיים, הביא דיון ארוך ומפורט על כל הדין של החיוב דעשרה אנשים בשעת ההדלקה. בתחילה מצטט הוא את דבריו עצמו בס' משנה ברורה, שאכן אם העולם לא נמצאים בפועל בשעת ההדלקה, דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאין אח"כ לביהכ"נ. ומציין, שדין זה הוא ממה שכתב המ"א.
ומביא שישנה דעת אחרת החולקת – והוא בספר מור וקציעה, והובא בשע"ת חולק ע"ז ודעתו דכיון שמה שמדליקין בבהכ"נ הוא כדי לפרסם הנס במקהלות בעינן דוקא שיהיו עשרה בשעת הדלקה.
דכוותה אשכחן נמי בכל פרסומי מילתא בעלמא דלא סגי בלאו עשרה כדאשכחן בפ"ק דכתובות וכדאשכחן דא"ל שמואל לר"י זיל אייתי לי בי עשרה ואימא באנפייהו המזכה לעובר וכו'
וע"כ, מבאר הוא את דעתו של המור וקציעה, דצריך קהל ממש ואין עדה פחותה מעשרה. ולכן לדעתו צריכים עשרה יהודים ממש.
ומבאר הוא את ההבדל בין היחידים המדליקים בביתם, לבין המדליקים בבית הכנסת, שהנה היחידים יוצאין לעצמן כ"א בביתו, ולא נתקנו הנרות לשנותן בבהכ"נ אלא בצבור בלבד.
אך בכל זאת כותב, שאמנם אם השעה דחוקה אין לבטל ההדלקה אלא ידליק בלא ברכה ונראה שגם מה שהביא המ"א בשם מהרי"ל הכי הוה עובדא ולא נזכר שם שבירך ג"כ עכ"ל
ובסוף כל זאת, כותב את דעתו עצמו – שלענ"ד פרסומי ניסא דחנוכה אינו תלוי כ"כ בזה דעצם הדלקה הוא בכלל פרסום הנס ודומיא דמאי דאמרינן בגמרא נר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ולא אשכחן חד דאמר דוקא כשיש בי עשרה בשעת הדלקה א"ו דעצם הדלקה שציוו חכמים על כלל ישראל הוא נקרא פרסום הנס
ונהי דהדלקה זו של ביהכ"נ הוא אינו מצד תק"ח רק ההנהגה שהנהיגו כל ישראל כדי לפרסם הנס ברבים כמו שכתבו הפוסקים הרי עי"ז ג"כ יתפרסם הנס כשיבואו אח"כ כל הקהל בביהכ"נ ויראו נרות המנורה דלוקין כמו שכתב המ"א
וכעין ראיה לסברא זו ממאי דאיתא באבודרהם טעם על מה שאמרו בגמרא הרואה נר חנוכה צריך לברך ולא תקנו בשאר מצות ברכה על הראיה ותירץ שם בראשונה משום פרסומי ניסא וכעין זה כתבו ג"כ התוספות בסוכה דף מ"ו ד"ה הרואה משום שיש כמה בני אדם שאין להם בית ואין בידם לקיים המצות הרי דאף שלא היה האיש הזה בשעת הדלקה רק ראה אותה אח"כ מקרי פרסום הנס וה"נ בענינינו כשבאין אח"כ כל הקהל ורואין הנרות דלוקין במנורה אין לך פרסום הנס גדול מזה.
והעולה מכל זה לדינא, שבאם יעברו שם במשך זמן דליקתם עשרה יהודים ויראו את הנרות ויתפרסם הנס, יש מקום להתיר לברך את הברכות.
