כפי שהינך מזכיר בשאלתך בחודש אלול ישנם כמה וכמה ענינים חשובים ומיוחדים. ואם רוצים לשים דגש על עניין מיוחד הנה קשה להצביע על עניין אחד ויחיד אך מכיוון שאין לנו אלא דברי הרבי הנה יש שיחה מיוחדת שנשא הרבי בשבת פרשת עקב תשי"א לפני שבעים שנה שבה ביקש הרבי להעביר מסר מיוחד בכל מקום ומקום.
מחובתנו לציין עוד בראשית הדברים שכמובן וישנם דברים נוספים אך כאן נתעכב על עניין אחד שאותו ביקש הרבי בפירוש למסור בכל מקום ומקום.
ומסופר שהרבי הורה שהתלמידים יחזרו תוכנה של שיחה זו בבתי-כנסיות והוסיף שבמקומות המתאימים – כדאי גם להדביק על הכותל העתק מהשיחה. כמו כן שלח הרבי לכו"כ העתקה משיחה זו ע"מ לפרסמה במקומותיהם.
באותה שיחה פותח הרבי את עניין זה ואומר כך:
"רוצה אני לבאר ענין ובקשתי אשר כל אחד יפרסם זה בכל אופן שהוא יכול ואחרי ש"ק יפרסמו זה גם באופנים כאלה שאין יכולים להשתמש בהם בשבת"
בנוגע לאופן הפרסום של שיחה זו מציין הרבי דבר מעניין:
"רשאים לומר הדברים בשמי או שלא בשמי ובלבד שתהי' תועלת יותר להפירסום והעיקר לקליטת הדברים אצל השומעים". זאת אומרת שאפשר להגיד את הדברים בשמו של הרבי או שלא בשמו העיקר היא שבפועל ממש יקלטו השומעים את התוכן.
וזהו תוכן הדברים:
הרבי פותח ומזכיר שעל חודש אלול אמרו רז"ל ששמו מרומז בר"ת של הפסוק: "אנה לידו ושמתי לך".
ופסוק זה הוא בפרשה שבה מדברת התורה באדם שהרג את חברו בשוגג (מבלי דעת) והתורה תורת חיים אומרת שיקבעו מקום ערי מקלט שינוס שמה הרוצח ובאופן זה לא יירא מגואל הדם הרוצה להנקם בעד הדם השפוך שיהרגהו – כפי שמבואר בארוכה בפ' מסעי ובכ"מ.
ומבאר הרבי שהראשי התיבות של אלול הם לא מהתיבות הראשונות של הפסוק שבהם מדובר על המעשה שעשה האדם כי אם מהתיבות בפסוק שמדברות על הזכות שלו "אנה לידו" והתיקון של זה שחטא באמצעות הערי מקלט שאליהם הוא גולה.
פעולה זו של הצלת הורג הנפש היא פעולה בהצלת גופו אבל גם נפשו צריכה כפרה. אמנם הוא עשה זאת בשוגג – אבל גם השוגגים הם בני עונש והם צריכים כפרה. וכפרה זו נעשית ע"י ערי המקלט שהרי ענינם של ערי מקלט הוא – גלות וידוע אשר "גלות מכפרת".
וממשיך הרבי ומבאר שישנו עניין נוסף בערי מקלט שהם עוזרים בהצלת הורג נפש במזיד כי שם – בעיר המקלט הוא בטוח מגואל הדם. ורק לאחר זמן ישלחו בית דין שלוחין וידונו אותו. וכמובן שהם ידונו אותו בצורה כזאת של "והצילו העדה". ובכל אופן עד המשפט הרי הוא בטוח ומוצל. ובנתיים הרי יכול לעשות תשובה. ובענין זה יש מעלה בזמן הגלות על זמן הבית כי בזמן הבית לא הועילה תשובה לפטור מעונש את ההורגש נפש בשגגה ובמזיד וגם אם הוא עשה תשובה היו מענישים אותו אבל אחרי חורבן הבית וגם ארבעים שנה קודם החורבן – יבנה במהרה בימינו – אשר אז בטלו דיני נפשות ונשארו רק דיני ד' מיתות ועליהם מענישים מלמעלה מועילה התשובה.
וממשיך בשיחה ומבאר שזהו התוכן גם של חודש אלול בהר"ת דאלול "אנה לידו ושמתי לך" מרומז שחודש זה הוא העיר מקלט על המעשים לא טובים שעשה האדם במשך כל השנה על ידי חשבון הנפש ותשובה. כי אם ח"ו חטא ופגם ועבר את הדרך דרך הוי' – הנה בכל עבירה שעשה הרי הוא רוצח נפש "שופך דם האדם באדם" היינו שהוא "שופך דם האדם" אדם דקדושה הוא נוטל ומוציא דם וחיות מנפש האלקית שלו ומוסרם "באדם" – אדם בליעל הוא היצה"ר שופך דם האדם בשוגג או במזיד.
והחודש אלול הוא ערי המקלט אם החוטא גולה לחודש אלול – מנתק עצמו ויוצא מהישות ומציאות שלו "מארצך וממולדתך ומבית אביך" – מרצונותיו רגילותיו ומהמסקנות של השכל טעם ודעת שלו –ויהי' בבחי' "ונס שמה" אשר "שם תהא דירתו" – כלומר שהוא מחליט בנפשו "להתיישב שם" לסדר ימי חייו בסדר החדש של חשבון הנפש ותשובה אזי – "גלות מכפרת".
ולבסוף מסכם הרבי את הדברים ומוסר מה בדיוק צריך לפרסם:
"וזהו הענין שצריכים לפרסם:
הקב"ה אומר לישראל:
אני נותן לכם עשרים ותשעה שלשים יום אשר במשך הימים האלו אם תנתקו עצמכם מהרגילות והנהגות הלא טובות שנהגתם עד עתה – ונס שמה. תנוסו לתוך הסדר והנהגה של אלול להשתקע שם – אזי תוכלו לתקן כל מה שלא הי' כדבעי למיהוי עד עתה ובמילא יהי' למקלט מגואל הדם מכל הקטרוגים.
וע"י תשובה
בתחלה תשובה מיראה שנעשו לו כשגגות ואח"כ תשובה מאהבה שנעשו לו כזכיות –
תכתבו ותחתמו – לאלתר בספרן של צדיקים
ל ש נ ה ט ו ב ה ו מ ת ו ק ה."
ואם מחפשים עניין שאותו צריכים לפרסם במיוחד הנה יש לך עניין אחד שאותו ביקש הרבי לפרסם במיוחד בחודש אלול. כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
