הגדרת הפרי והבגד החדש לענין שהחיינו

ב"ה. בעניין ברכת שהחיינו – על איזה בגדים חדשים צריכים לברך שהחיינו, ועל איזה פרות חדשים חלה החובה של שהחיינו?

בעניין הבגדים, הנה הדין הוא, כפי שמבואר בדברי הפוסקים, הוא שהדבר משתנה מאדם לאדם. והכלל בזה הוא – ובכל מקום ומקום צריכים לשים לב מה הדין לפי הכלל הזה הוא; שכל בגד ה"חשוב" אצל האדם, ובדרך כלל הוא כל בגד שאינו לפי ערכו הממוצע מחמת יקרו – ואינו קונהו לעיתים תכופות, עליו הוא מברך שהחיינו.
ומקורו של טעמו דין זה הוא ממה שכתב אדה"ז בשולחן ערוך שלו, בסדר ברכת הנהנין (פרק יב סעיף א): כל שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עולם הזה חייב לברך עליה ואם אין עמו שותף בטובה מברך שהחיינו… "
היינו שגדרו של דין זה הוא שכל שמחה שבאה לו לאדם מטובת העולם הזה, הנה האדם חייב לברך עליה שהחיינו. וכל זה הוא אם אין שותף נוסף לאדם בהנאה זו, כי אם ישנו שותף, הברכה כבר היא משתנית במקרים מסוימים [וראה באריכות בעניין ברכות אלו בסדר ברכות הנהנין]
ובסעיף ב', ממשיך אדה"ז ומפרט דוגמאות על מה צריכים לברך:
"כיצד בנה בית חדש או קנה, או קנה בגדים חדשים, אפילו יש לו בית ובגדים כיוצא בהם צריך לברך שהחיינו.."
וממשיך בסעיף ה: וכל זה בבגד חשוב שלבו של אדם שמח בו, אבל על דבר שאינו חשוב כל כך – כגון חלוק או מנעלים ואנפילאות, אין לברך עליהם. ואם הוא עני ושמח בהם יברך, ועשיר גדול שקנה בגדים חשובים שאינו שמח בהם מפני שאינם נחשבים אצלו, לא יברך. ובמדינות אלו נוהגין, שאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכיוצא בהם.".
היינו שההגדרה היא, כפי שעולה מדבריו, שבגד חשוב שלבו של האדם שמח עליו, עליו הוא צריך לברך שהחיינו, אך בבגד אחר, שהוא לא חשוב לו לאדם, אין לו לאדם לברך עליו.
והאריכו בהגדרת כלל זה כמה וכמה מגדולי זמננו, והעלה בזה כלל בספר בפסקי תשובות (סימן רכג הערה 62) ששם כתב: "שניתן לצדד שכיום כמעט ואין בגד שיש לברך עליו שהחיינו, כי כולם הוו בגדר "עשיר גדול" לגבי זה, כיון שבזמניהם בדרך כלל היו לובשים בגד מספר שנים, ואח"כ החייט היה הופכו הצד הפנימי היה עושה חיצוני ולובשים אותו עוד מספר שנים, וקניית בגד חדש היה בו שמחה גדולה, משא"כ בזמננו שבדרך כלל אף אין מזמינים אצל חייט, אלא מתאימים בחנות למדת הגוף ומוכן מיד ללבישה, ועושים זאת לעיתים תכופות, (מחמת שהבגדים זולים, ויש בשפע ובכל מחיר), ואין בו משום חידוש ושמחה כבזמניהם, (עכ"ל)."
והיוצא מדבריו, שמאחר שהיום השתנה כל כך האופן של ייצור הבגדים, ואין הדברים דומים כלל לכפי שהם היו בעבר, אזי כל בגד ובגד הוא לא נחשב כלפי האדם.
אמנם, אין הכי נמי, שבגד "שנחשב" אצל האדם, מחמת שאינו קונה אותו לעיתים תכופות, וקנהו במחיר יקר שלא לפי ערכו הרגיל, (ובפרט אם הולך לתופר שיתאים אותו עליו – וכפי שמצוי ב'סירטוק' – שכמה וכמה הולכים לתופרים מיוחדים שיתפרו להם את הסירטוק בדיוק לפי המידות שלהם, וממילא המחיר בזה הוא גם בהתאם), יכול לברך עליו שהחיינו..
ובעניין החיוב של פירות חדשים, הנה הכלל בזה הוא, שחיוב ברכת שהחיינו חלה על פירות חדשים (שזוהי העונה שלהן בשנה, שאז הן ביופיין וגודלן השלם). והמנהג בפועל שמברכים בשעת ובסמיכות לאכילה. ויקדים לברך שהחיינו – לפני ברכת הפרי, כי ברכת שהחיינו היא גם על הראייה של הפרי וגם על האכילה, ואילו ברכת הפרי היא רק על האכילה.
ומקורו של דין הוא ממה שכתב אדה"ז, בסדר ברכות הנהנין שלו – (פרק יא סעיף יב): הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה או אפילו שני פעמים בשנה – ונהנה בראייתו, מברך שהחיינו, אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן. ואם אינו נהנה בראייתו, אינו מברך עד שעת אכילה. והעולם נהגו שלא לברך בכל ענין עד שעת אכילה, כדי שלא לחלק בין מי שנהנה בראייתו למי שלא נהנה.
ויברך תחלה שהחיינו, ואחר כך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, והמברך בשעת ראיה לא הפסיד אם נהנה בראייתו".
היינו שאף שבמקורו של דין, היו צריכים לברך על עצם הראייה של הפרי, הנה מנהג העולם בזה כיום, הוא שממתינים עם ברכת הראייה עד לאכילה, ורק שמברכים על ברכת האכילה, מקדימים לה קודם את ברכת שהחיינו – שהיא גם על הראייה.
ונזכה תיכף ומייד לברך "שהחיינו" על ביאת משיח צדקנו, שיבוא בקרוב ממש.

מקורות