נושא: כללי

הבטחה שמתחרטים עליה

האומר באם אקבל כסף ממקום או אדם פלוני, אתן ממנו מתנה לפלוני סכום מסוים. אמנם לאחר שקבל את הכסף התחרט ממה שאמר, האם יש בזה משום 'מוצא שפתיך תשמור'.

אם מדובר בסכום סביר העולה בדעת השני שיתן לו, אזי אף שהשני אינו יכול לתובעו על כך, אך על הראשון לקיים דברו מצד 'מוצא שפתיך תשמור'.

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס (סעיף א): אף על פי שאין המקח נגמר בדברים בלבד ורשאי כל אחד מהם לחזור בו מן הדין ואפילו קללת מי שפרע אינו צריך לקבל אם לא נתן מעות הרי החוזר בו ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו כי ראוי לאדם לעמוד בדבורו כמו שכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וגו'.


וירא שמים יש לו לקיים אפילו מחשבות לבו שאם חשב וגמר בלבו למכור לו בסכום זה והלה לא ידע ממחשבתו והוסיף לו על סכום זה לא יקח ממנו כי אם סכום זה שגמר בלבו לקיים מה שכתוב ודובר אמת בלבבו. וכן הלוקח שגמר בלבו לקנות בסכום כך וכך אין לו לחזור בו (וכן כל כיוצא בזה בשאר דברים שבין אדם לחבירו יש לו לקיים מחשבות לבו אם גמר בלבו לעשות איזו טובה לחבירו ויש בידו לעשותה אבל צרכי עצמו כל שאין בהם סרך מצוה אינו צריך לקיים אפילו מוצא שפתיו):


ובסעיף ב: וכן מי שאמר לחבירו שיתן לו מתנה ולא נתן לו הרי זה ממחוסרי אמנה. במה דברים אמורים במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותם בדברים שהם נקנים בהם.