הנה ידועה דעת הרמב"ם שחיוב התפילה בכל יום הינו מדאורייתא וכדבריו (הלכות תפילה פ"א ה"א. וכ"כ ספר המצוות מצוות עשה ה'): "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר (שמות כג כה) ״ועבדתם את ה׳ אלהיכם״ מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר (דברים יא יג) ״ולעבדו בכל לבבכם״ אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ואין מנין התפלות מן התורה. ואין משנה התפלה הזאת מן התורה. ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה".
ונחלק עליו הרמב"ן (בהשגותיו על ספר המצוות מ"ע ה') והביא הוכחות מהגמ' שעיקר מצוות התפילה הוא מדברי סופרים.
אחת מן הנפק"מ היוצאת ממחלוקת זו כתב המגן אברהם (או"ח סי' ק"ו סק"ב) שהוא לגבי חיוב הנשים בתפילה שלדעת הרמב"ם מכיון שסבירא ליה שחיוב התפילה הוא מן התורה והרי מן התורה די שמבקשים איזו שהיא בקשה ויוצאים בכך ידי חובת התפילה ומשום כך כשמזכירות הנשים איזו בקשה כל שהיא בבוקר בקומם משנתם נחשב להן כתפילה ויצאו ידי חובתם ואינם צריכים להתפלל את שני התפילות שקבעו כחובה לגברים בכל יום.
משא"כ לדעת הרמב"ן שסבירא ליה שחיוב התפילה הוא מדברי סופרים הנה מכיון שהתפילה היא בקשת רחמים חייבו אותם חכמים להתפלל שני תפילות שחרית ומנחה.
וסיים המגן אברהם שרוב הפוסקים סבירא להו כשיטת הרמב"ן שעיקר מצוות התפילה הוא מדרבנן.
וע"פ דבריו כתב רבינו הזקן וז"ל (ק"ו ס"ב): "נשים ועבדים אע"פ שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה מפני שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא שזמני התפלה הם מדברי סופרים ועיקר מצות התפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שבלב זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פעם אחד ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה. ועל פי סברא זו נהגו רוב הנשים שאינן מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבום יותר.
אבל יש אומרים שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מצות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה הואיל ותפלה היא בקשת רחמים וכן עיקר. עכלה"ק.
ובנוגע לחיובם בתפילת ערבית הנה סיים רבינו שם: "אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מכל מקום הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית במוצאי שבת".
והנה הגאון רבי עקיבא איגר בהגהותיו על השו"ע (שם ד"ה לא חייבום יותר") כתב וז"ל: "עיין בתשובת בשמים ראש סימן פ"ט דנשים פטורות מתפלת מוספים דאינה באה אלא לזכר חיוב קרבנות ואשה לא היתה שוקלת ואין לה חלק בקרבנות צבור אלא דכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצוות עכ"ל גם בחידושי צל"ח ריש פרק ד' דברכות כתב דנשים פטורין מתפלת מוסף מטעם דהוי זמן גרמא ע"ש".
היינו שמכיוון שהנשים לא נתנו מחצית השקל ואין להם חלק בקרבנות צבור ומשום שקרבן מוסף הינה קרבן ציבור אינם חייבות להתפלל תפילת מוסף שנתקנה כנגד קרבן מוסף אלא שלמעשה נהגו להתפלל תפילה זו אבל מן הדין אינם חייבות בכך.
לאידך יש שסברו שנשים חייבות מתפילת מוסף וכך סבר ה'מגן גבורים' (אלף המגן סק"ד) ובמשנה ברורה (שם סק"ד) הביא שני שיטות אלו ע"ש.
והנה יש מרבני חב"ד שכתבו (ראה גליון 'שונה הלכות' היו"ל ע"י 'מכון הלכה חב"ד' מספר 425) שלדעת רבינו הזקן נשים אכן חייבות בתפילת מוסף שהרי בסימן מ"ז סעיף י' כותב רבינו שנשים חייבות באמירת פרשת התמיד בכל יום אע"פ שהוא קרבן ציבור וא"כ שפיר י"ל שחייבות הן בתפילות המוספים.
ולסיכום הנ"ל בנוגע לשאלתך – נשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת שמונה עשרה של שחרית ומנחה אבל פטורים הן מלהתפלל תפילת ערבית ולגבי תפילת מוסף נחלקו הפוסקים ויש שכתבו שמדברי אדה"ז משמע שחייבות הן בתפילה זו.
