בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו מעשר כספים. ב) למי הוא ניתן, האם דוקא לעניים או לכל צורך של מצוה. ג) האם ישנו הפרש באיזה מצוה מדובר. ד) האם ישנו הפרש אם מדובר במצוה או בהידור מצוה מעבר למה שמחוייב מעיקר הדין.
ראשית יש להביא מה שמובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רמט סעיף א, ששיעור נתינת צדקה הוא כך: אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו – מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה – מדה בינונית. ופחות מכאן זהו עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש מהרווחים שמרוויח על הקרן בכל שנה.
וכתב הרמ"א שאסור לאדם לבזבז יותר מחומש מפרנסתו, בכדי שלא יצטרך לבריות. ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה כמו כן אין לעשות מכסף מעשר שלו דברי מצוה, כמו למשל לקנות בהם נרות לבית הכנסת או לשאר דברי מצוה, רק יתן אותו לעניים.
והנה בשפתי כהן הביא את דברי הדרישה, שכל מצוה שתבוא לידו, כמו למשל להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה, וכל כיוצא בזה, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאיל אותם לאחרים ללמוד בהם, אזי אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה אילו לא ישתמש בכספי המעשר, אזי יכול לקנות מן המעשר.
ובתשובות רבינו מאיר מרוטנבורג דפוס פראג סימן עה כתב, שאם מפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם, מותר, שהרי אפילו לאביו מותר לתת אם הוא עני משום כבוד אביו, וכל שכן לבניו שמותר לתת להם במקום שאין בעיר תקנה לתת לכיס של צדקה. ומשמע מדבריו שמותר לתת להם אפילו אם יש יכולת בידו לפרנס ממקום אחר, מאחר וזה נחשב גם כן צדקה כפי שמבואר לקמן בסימן רנא סעיף ג'.
והנה יש שביארו גם בדברי הרמ"א, וכתבו שכוונתו שאין לעשות בכספי המעשר דברי מצוה אחרים הוא דוקא בדברים שהוא מחוייב בהם מעיקר הדין, אבל שאר מצוות שאינו מחוייב בהם, יכול גם שליטתו לעשות אותם מכספי מעשר, וכפי שביאר בדבריו בבאר הגולה,] וכן נראה בביאור הגר"א סימן קטן ד'.
אמנם בשאלות ותשובות חתם סופר יורה דעה סימן רלא, פקפק על כך, וכתב על דברי הבאר הגולה ששגה בזה במחילת כבודו, כי במקור הדברים של הרמ"א שהוא מהמהרי"ל ביאר במפורש הטעם שמעשר כספים שייך לעניים, וממילא אינו יכול לקחת מכך לצורך שאר דברי מצוה, כמו נרות לבית הכנסת וכדומה. ואם כן אפילו אם לא יהיה מחוייב באותם המצוות מכל מקום אם כספים אלו שייכים לעניים כיצד יכול הוא לגזול את העניים, וגברי הבאר הגולה תמוהים.
כמו כן יש מבארים שזהו דוקא במקום שנהגו לתת את כספי המעשר לעניים בלבד, אבל במקום שנהגו להשתמש בכספים אלו גם לשאר דברי מצוה, מודה הרמ"א שניתן להשתמש בהם לשאר דברי מצוה, וכפי שמבוא במקור הדברים של הרמ"א במהרי"ל שלא ניתן לקחת כספים אלו לשאר דברי מצוה לאחר שכבר החזיקו בהם העניים, כמבואר באלות ותשובות תשובה מאהבה חלק א' סימן פז. אבל אם יש מנהג שונה אין בכך בעיה.
ויש שכתבו שכן הוא המנהג בזמנינו ברוב המקומות שלא מקפידים להשתמש בכספי המעשר רק לצדקה לעניים, אלא לכל צורך של מצוה מעבר לחיוב שחייב מעיקר הדין, כמבואר בשאלות ותשובות שבט הסופר יורה דעה סימן פד.
העולה מהאמור: שלמעשה לכתחילה ודאי מצוה מן המובחר לתת את כספי המעשר לעניים דוקא, ולא לשאר צורכי מצוה בכל אופן שהוא, וכפי שמשמע מסתימת דברי הרמ"א. (ועל כל פנים רובם או חציים).
אבל מעיקר הדין, אם נהגו באותו המקום שלא להקפיד לתת את המעשר רק למטרות צדקה, אלא אף לשאר מצוות, מותר להשתמש בהם לשאר מצוות – (מעבר למה שמחויב בהם מעיקר הדין). וכן הוא המנהג ברוב המקומות. ועל כן אם קשה לו לקנות תפילין של רבינו תם, יכול להקל לקנותם מכספי מעשר, ועדיף אם באפשרותו שישתתף בקניה גם מכסף שאינו מעשר.
