תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש קדושה במה שנשאר מהשמן והפתילות. ב) האם יש הפרש בין מה שנשאר מגוף ההדלקה, לבין מה שנשאר בבקבוק ובקופסה שלא השתמש בו עדיין. רק הזמין זאת למצווה. ג) אם נאמר שאין קדושה, האם יש מכל מקום איזה דין של כבוד שיש לנוהג בהם, מחמת ששימשו למצוה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף ד, שמה שנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו בכדי לבטלו.
ומה שכתב המחבר דוקא הנותר ביום השמיני, הוא מפני שבלילות הקודמים אם נותר מהשמן או הפתילות יכול להשתמש בהן למצות הדלקה בלילות שאחריהם. אך גם ביום השמיני רק מה שנותר מהשמן הצריך להדלקה הוא זה שנאסר. כלומר, שאם לא נתן תחלה שמן אלא רק כשיעור ההדלקה הנצרך מעיקר הדין, ונכבה באמצע ונותר, אזי אסור כי הוקצה למצותו, ואסור ליהנות ממנו, אבל אם נתן הרבה שמן בנר ונותר, מותר להשתמש בו לכתחילה, וכמו שכתב לעיל בסימן תרעב סעיף ב'. (משנה ברורה).
אולם יש פוסקים שסוברים שאם נתן השמן בסתם, אזי הוקצה כל השמן – אם לא התנה לכתחילה שלא יאסור אלא כשיעור הנצרך מעיקר הדין להדלקה. אמנם זהו דוקא מה שנותר מגוף ההדלקה עצמה, אבל אם לקח צלוחית של שמן לנר חנוכה ונשתמש ממנו כדי צרכו, אזי לדברי הכל אין הנותר בכלל מותר השמן שבנר חנוכה, ומותר להשתמש בו כרגיל גם לדברי הרשות.
והנה על מה שכתב המחבר שמה שצריך שורפו בפני עצמו, לכאורה תמוה מדוע לא נאמר שיניחו לשנה הבאה לנרות חנוכה, אלא שאסור לעשות כן מטעם שחוששים שמא יבוא בהם לידי תקלה וישתמש בהם לדברי הרשות. ואפילו להניחם בכלי מאוס שבוודאי לא יבוא לאכלו גם כן אסור, מאחר וחוששים שמא יבוא להדליק וליהנות ממנו. (שם).
ואמנם כפי שנתבאר כל האיסור גם בשמן שנותר הוא רק כאשר נכבה באמצע השיעור, ואם נכבה כזה בלילה השביעי, והוסיפו בליל שמיני הרבה שמן – יותר מן השיעור, ודלק כשיעור חצי שעה ונותר ממנו, נראה שלדברי הכל אסור ליהנות מהם, כי בוודאי יש בזה מן השמן של היום השביעי האסור, אלא אם כן יודע שבשמן שהוסיף על האתמול היה שישים כנגד מעט הראשון. (ביאור הלכה).
ובשלטי גיבורים הקשה במקרה שאדם נתן שמן לשיעור הדלקת חצי שעה, ודלק יותר מחצי שעה, כמו למשל שהפתילה דקה והוא חשב שהפתילה בינונית, האם יהיה מותר לו להסתפק ממנו, כי אפשר שמאחר והוא הקצה אותו מדעתו אף שבטעות הוא נאסר. והובא דבריו במגן אברהם.
נמצא מהאמור, שמה שנשאר מההקצאה למצוה, שזהו כל השמן שנשאר בתוך המנורה, וכן שיירי פתילות ונרות שנשארו, יש לשרוף אותם מחמת שהוקצו למצות הדלקת נרות חנוכה ואסור להשתמש בהם לשימושים אחרים. וכפי שנתבאר שכיום מחמירים כמו הדעות שאף מה שנותר מעבר לשיעור הנצרך על פי דין להדלקה נחשב הוא חלק מהמצוה והוקצה למצוה ויש לשרוף אותו גם כן, מאחר ובסתם נעשה הוא חלק מהמצוה ומקצה אותו האדם גם כן לצורך המצווה. וכן המנהג להחמיר כמבואר במשנה ברורה בסימן תרעב בסימן קטן ז'.
והנה בנוגע למנורה עצמה, מבואר בפוסקים שאין בה קדושה, ומותר להשתמש בה במשך השנה באם רוצה גם לדברי חולין ורשות, או לקישוט הבית וכדומה. ורק אם זורק אותה לאשפה, כמו ריבוי חנוכיות פשוטות שאין שומרים אותם וקונים חדשות, שבזה אין לזרוק אותם דרך ביזיון, אלא יש לעטוף אותה לפני כן בשקית וכיוצא בזה, ולזרוק בדרך כבוד.
העולה מהאמור: שכל מה שנשאר מההדלקה הנצרכת מעיקר הדין, יש לשרוף אותו ואסור להשתמש בו לשימושים אחרים, כולל לשמור אותו לצורך הדלקה של שנה הבאה. והמנהג להחמיר אפילו במה שנשאר מעבר לשיעור ההדלקה, אך כמובן שהיה בעת ההדלקה בפועל במנורה, ואין זה כולל את מה שנשאר בבקבוק או בקופסה.
ואמנם עדיף לשרוף את הנותר, אך מי שזהו טורח בשבילו, או שאין לו כל כך אפשרות לשרוף, יכול גם לקבור זאת באדמה, או על כל פנים לעטוף בכמה שקיות ולזרוק בדרך כבוד לאשפה, מאחר והעיקר שיוציא זאת מרשותו ולא ישתהה אצלו, שמא יבוא להשתמש בזה בטעות.
