נושא:

האם מותר לקטוף פירות מעצים בתוך שלשה שנים לנטיעתם, העומדים סביב החצר הפרטית של האדם, ומהווים כגדר ומחיצה המבדלת את רשותו מפני רשות אחרת?

האם מותר לקטוף פירות מעצים בתוך שלשה שנים לנטיעתם, העומדים סביב החצר הפרטית של האדם, ומהווים כגדר ומחיצה המבדלת את רשותו מפני רשות אחרת?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בכלל איסור 'ערלה' בחוץ לארץ. ב) האם הוא חל גם על עצים שנטעו אותם לאחר שהיו במשתלה כבר כמה שנים בתוך שקיות פלאסטיק וגדלו שם. והוא קנה אותם כך ושתל אותם. ג) האם איסור ערלה חל גם על עצים שעיקר נטיעתם היא לגדר ומחיצה המבדלת בין רשויות שונים. ד) האם ערלה שייכת גם כאשר ספק אצלו האם העצים הם בשנות הערלה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד סעיף ח, שאיסור ערלה נוהג בכל מקום ובכל זמן, בין בשל עובד כוכבים בין בשל ישראל, אלא שבשל ארץ ישראל האיסור הוא מהתורה ובחוצה לארץ האיסור הוא הלכה למשה מסיני. וכתב הרמ"א, שאסור ליהודי ללקוט לצורך גוי פירות מהאילן שלו שהוא ערלה, משום שנהנה היהודי מכך – במה שמחזיק לו הנוכרי טובה על כך.
ויש מהפוסקים שכתבו, שמה שאיסור ערלה בחוץ לארץ הוא גם בשל נוכרים, אין זה חלק מההלכה למשה מסיני אלא הוא רק מדרבנן בלבד, כמבואר בפתחי תשובה שם סימן קטן ז.
ובהמשך הסימן שם מבואר שכל זה הוא רק כאשר האילן הוא בתוך שלוש שנות הערלה בוודאות. אבל אם הוא ספק הדבר תלוי: שבארץ ישראל ספק ערלה אסור. ובחוצה לארץ, ספק ערלה מותר. למשל, כרם שיש בו נטיעות של ערלה, וענבים נמכרים מחוץ לכרם ולא ניתן לדעת האם זהו מהנטיעות של הערלה או של ההיתר, אזי בארץ ישראל יהיה אסור, ובחוץ לארץ יהיה מותר לקנות ענבים אלו, ואפילו אם יודע שהם הובאו מאותו הכרם, רק כמובן שלא יראה שנבצרו במפורש מהנטיעות של ערלה. וכל שכן שכרם שכל כולו הוא ספק ערלה – שהוא מותר.
וטעם ההיתר בחוץ לארץ, שלכאורה הרי זה איסור מהלכה למשה מסיני, וידוע הכלל שבכל הלכה למשה מסיני, הוא כדין תורה שהכלל בזה הוא שהספק בו אסור לחומרא, ואם כן כיצד אנו מקילים בספק ערלה בחוץ לארץ ומבואר בפוסקים שבהלכה למשה מסיני זו נאמרה ההלכה באופן זה -שספקו יהא מותר כמבואר בשפתי כהן שם על פי דברי הגמרא בזה.
והנה כל האמור הוא דוקא באם הנטיעה היא לצורך מאכל דוקא, אבל אם הנטיעה היא לצורך אחר ואין דעתו על הפירות של האיל למאכל, אזי אין נוהג בו דין ערלה, וכמבואר בהמשך הסימן שם בסעיף כג, שאדם הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה, אלא להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשרפה או לצורך בנין, פטור מדין ערלה. והטעם מבואר בטרוי זהב שם בסימן קטן כז, מפני שבפסוק של ערלה כתוב שהאיסור הוא דוקא ב'כל עץ מאכל', כלומר רק אילן שהוא למאכל נכלל באיסור זה ולא אילנות שאינם לצורך אכילה.
ואמנם צריך שיהיה ניכר באילן שנטיעתו אינה לצורך אכילה, כגון אם הוא לשריפה זהו רק אם נטע אותם רצופים ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי, ואם הוא לבנין זהו כאשר משפה את הענפים בכדי שיהיו עבים, ואם הוא לגדר, זהו רק כאשר נטע אותם במקום שצריך לגדור.
יתירה מזו מבואר, שאפילו אם צדו האחד – בין פנימי בין חיצון – בין תחתון בין עליון – לצורך אחד מאלו, וצדו השני לאכול, אזי החלק שהוא לצורך אכילה יהיה חייב, והשאר יהיה פטור. ואמנם אם נמלך לאחר מכן וחשב עליו אחר כך לאכילה, חייב בערלה וברבעי, ומונים לו את שנות הערלה משעת נטיעה. אבל אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין רבעי, שאין דין רבעי בלא ערלה. ואם נטעו למאכל ואחר כך חשב עליו לאחד מאלו, מכל מקום חייב.
ולעניין נטע רבעי בחוץ לארץ כתב בערוך השולחן יורה דעה סימן רצד סעיף ז' – בשם בעלי התוספות, שרבעי נוהג אף בחוץ לארץ, אך רק בכרם נוהג ולא בשאר אילנות, מאחר וישנו כלל שכל מי שמקל בארץ אזי הלכה כמותו בחוץ לארץ, וישנה שיטה שאף בארץ אין דין נטע רבעי אלא בכרם בלבד. וכן פסקו כמה מהראשונים. וכן הכריע למעשה הרמ"א בסעיף ז', שכרם רבעי נוהג בחוץ לארץ – ולא נטע רבעי, ולכן יפדנו בלא ברכה, כיון שלדעת הרמב"ם אין רבעי נוהג כלל בחוץ לארץ. וכל זה באילנות של יהודי, אך כתב שם שלדברי כולם בשל נוכרי וודאי שאין רבעי נוהג אף בארץ ישראל.
העולה מן האמור: שאם קנה נטיעות אילנות ממשתלה שגדלו שם בשקיות פלאסטיק וכדומה באופן שיכולים לחיות מכך כמה שנים, וגם כאשר נוטע אותם באדמה אין הגוש מתפורר, אפילו אם ספק אצלו אם עברו שנות הערלה, אין דין ערלה נוהג בהם בחוץ לארץ.
ואפילו אם בוודאות לא עברו שנות ערלה, אלא שתל אותם בחצרו מחדש, והוציאו פירות בתוך שלוש שנים, אך כל כוונתו בנטיעה היתה רק לצורך עשיית הגדר והמחיצה להבדיל בין הרשויות, ולא חשב כלל על אכילת הפירות, ורק לאחר שגדלו, חשב לאוכלם, אינו בהם דין ערלה, מאחר ואין נטיעתם לצורך אכילה. ואם חשב גם לצורך אכילת הפירות, יש בהם דין ערלה מ'הלכה למשה מסיני'.
ואמנם דין 'נטע רבעי' בשנה הרביעית אין בחוץ לארץ – חוץ מבגפנים.

מקורות