תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) איזה חשש איסור ישנו בפתיחת הפקק וניתוקו מהבקבוק. ב) האם יש הפרש באיזה פקק מדובר וכיצד מהודק לבקבוק. (בלחץ, בשעם, בפקק ברזל אם טבעת ברזל המחוברת בו מלמטה. או פקק פלאסטיק עם חישוק המחובר בו מלמטה). ג) האם יש הבדל האם רוצה להשתמש שוב בבקבוק לשימוש חוזר. ד)האם יש הבדל בין אם גומר את תכולת הבקבוק מידית או שהולך לשמור את תכולתו לעוד משך זמן.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף ג, שאם רוצה לעשות נקב בחבית במקום נקב ישן, אזי מותר לנקוב אותו אפילו במקדח, שהוא כלי המיוחד לנקוב. ויש אומרים שלא הותר לנקוב נקב ישן אלא בחבית של חרס – שאין הסתימה מהודקת יפה, אבל בחבית של עץ שמהדקים מאד העץ שסותמים בה הנקב וחותכים ראשו על דעת שלא להוציאו, ודאי נראה שזה נקב חדש, ואסור.
וטעם הדבר מדוע מותר לנקוב במקדח שהוא כלי המיוחד לכך, מאחר ואין זה נחשב סתימה כלל, כיון שהוא למעלה מהשמרים, ולכן מותר לנקוב במגופה שסותמים בה את הכלי זכוכית, אפילו בכלי המתוקן לכך.
כמו כן מובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף ו, שמותר להתיז ראש החבית בחרב מאחר ואינו מתכוין לעשות פתח, כיון שמסיר כל ראשה. אבל לנקבה בצדה, בין של חבית בין של מגופה, אסור אפילו ברומח שעושה נקב גדול. ואינו דומה לפתח שמאחר ועושה זאת מצידה, ודאי מתכוין לפתח. ולנקוב המגופה מלמעלה, מותר, כיון שאינו מכוין לפתח, שאין דרך לעשות פתח למעלה אלא נוטל את כל המגופה.
והנה ברוב הבקבוקים של היום ישנם פקקים שמיד שפותח אותם מתנתק טבעת על צוואר הבקבוק, וישנו בזה מחלוקת הפוסקים האם מותר הדבר או אסור:
ישנם מתירים לפתוח גם בפקקי מתכת. וטעמם הוא מפני כמה סיבות: מפני שתמיד מצוי האפשרות להשיג איזה פקק בכדי לאטום את הבקבוק, ואינו צריך בדוקא לפקק זה. ועוד שאינו מתכוין בשעת פתיחת הבקבוק לצורך הפקק אלא רק לפתוח בכדי להוציא ממנו המשקה, ואפילו אם באמת רוצה בכך, מכל מקום מאחר ואינו מתכוין לעשות זאת בשביל כך אין איסור. ועוד הרי גם לפני פתיחתו הפקק הוא משמש ככלי לבקבוק. ועוד שהרי גם לפני ההידוק של הפקק לבקבוק יש לו צורת פקק, והוא ראוי לכיסוי בכדי למנוע כניסת זבובים ויתושים וכדומה. ועל כל פנים שם כלי עליו, אך אינו בגדר 'כלי גמור', אלא כעין 'מוסתקי', כיון שאין רגילים לשמרו לשימושים חוזרים, אלא לבקבוק זה, ולכן בשבירת הטבעת הרי זה נחשב כעין שבירת כלי ה'מוסתקי' שהותר לשוברו כמבואר בשולחן ערוך. בנוסף, מאחר והטבעת מחוברת לפקק בחיבורים קטנים מאד, וניכר על עשייתו שעומד בכדי לינטל ואינו עשוי על מנת להתקיים, ואם כן לא נחשב בגדר חיבור בכלים. (ראה בשאלות ותשובות ציץ אליעזר – יד, מה. ויחוה דעת – ב, מב, ועוד).
[ואמנם הרבה מהפוסקים המתירים כתבו שבודאי לכתחילה יש לפתוח פקקים אלו מערב שבת או על ידי נכרי וקטן, ולא צדדו להתיר אלא בדיעבד ובשעת הדחק לצורך עונג שבת. כמו כן הרבה מתירים דוקא בבקבוקי פלאסטיק מאחר ובזה דרך הבתי חרשות שהפקק נגמר ככלי – עוד לפני הנחתו על הבקבוק, ורק לאחר מכן מתהדק כך עם הטבעת שלו על הבקבוק].
אולם ישנם הסוברים שיש בפתיחת פקקי מתכת חשש חיוב חטאת של תיקון כלי ומכה בפטיש, מאחר ובתחילת עשייתו בבית החרושת אינו אלא כמין פקק רחב בלא חריצי ההברגה, ואינו ראוי לשמש כפקק כהוגן וכראוי, ומניחים אותו על הבקבוק, ועל ידי הידוק של מכונה נעשה בו חריצי ההברגה. וכיון שאי אפשר להוציאו ולהשתמש בו כפקק ללא קריעת הטבעת, נמצא שעל ידי כן נשלם מלאכת עשיית הפקק לשימוש חוזר.
בנוסף, הרי לפי רגילות ודרך בני אדם, קריעתו מהבקבוק נעשה גם כדי להשתמש בו שוב כפקק, ועל כל פנים לבקבוק זה שחוזר וסותם בו לפי צרכו, ואם כן בפתיחת הפקק יש לאדם שתי כוונות, אחד כדי שיוכל לשתות תכולת הבקבוק, ושנית להיות לו הפקק לשימוש חוזר עד לגמר תכולת הבקבוק, ואם כי עיקר הכוונה הוא לצורך שתיית המשקה, מכל מקום גם כוונת השימוש בפקק אינו בגדר 'אינו מתכוין', אלא ודאי מתכוין לכך. (ליקוטי תשובות מנחת יצחק סימן לה, ובשאלות ותשובות מנחת שלמה – א, צא. ועוד).
העולה מן האמור: שלכתחילה נכון לחשוש לגדולי הפוסקים האוסרים זאת, ולשיטתם יש לפתוח פקקים אלו מערב שבת, ואם שכח ישתדל לעשות זאת על ידי נכרי או קטן.
אך מאחר והרבה מגדולי הפוסקים מתירים זאת בכל מקרה, אזי לא ניתן למחות במקילים בכך, ובפרט במקומות עם ריבוי אנשים, שתכולת הבקבוקים נגמרת לאחר פתיחתם, ואין משתמשים עם הפקק – אף לא לכיסוי הבקבוק ממנו נפתח. או אם זורק את הפקק לאשפה מיד לאחר הפתיחה. (ונראה שכך גם נוהגים רוב האנשים כיום להקל בזה, ובפרט בפקקי פלאסטיק שיש בזה עוד טעמים להקל).
