כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מצוות שילוח הקן מחייבת נגיעה בביצים או באפרוחים. ב) האם הביצים האו האפרוחים הם מוקצה בשבת ויום טוב. ג) האם יש בלקיחת האפרוחים גם משום צידה.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצז סעיף א' שאם ישנם דגים מכונסים בתוך בריכה קטנה מערב יום טוב אסור לקחת מהם ביום טוב אפילו אם מדובר בבריכה קטנה מאוד עד כדי שהאדם לא צריך לחשוב על תחבולות איך לצוד את הדגים שישנם שם על ידי שיפרוס שם מצודה או שיפרוס שם מאכלים כדי שיבואו וכדומה אלא יכול לתפוס אותם בקלות ללא מאמץ ותחבולות.
ולמרות שבהגדרה שכזו מי שצד דגים מבריכה קטנה כזו בשבת הוא פטור ואינו חייב על מלאכת צידה בזה מכיוון שזה לא נקרא צידה האסורה בכל זאת מדברי חכמים גם זה אסור ואסור לו לקחת דגים מבריכה קטנה זו אפילו לצורך אכילת סעודות יום טוב אלא הם נחשבים מוקצה.
והטעם מכיוון שדגים אלו מכוסים מעיני האדם בתוך המים מן הסתם אין דעתו של האדם עליהם ולכן רק במקרה שהוא הכין את הדגים הללו מערב יום טוב לאכילה שבמעשה זה גילה דעתו שהוא מעוניין בהם ודעתו עליהם כמו למשל אם האדם מערב יום טוב הכניס אותם מהבריכה לארגז קטן מלא מים או שסתם את מקום כניסת ויציאת המים שבזה שעשה בהם מעשה מערב יום טוב כדי להזמינם אין זה מוקצה ומותר לצוד אותם ביום טוב.
אך כמובן גם בזה נשארת ההגבלה שההיתר הוא רק אם הוא בענין שאינו צריך מצודה אלא יכול לתפוס אותם בידו ואפילו אם אינו יכול לתפוס אותם בפעם אחת שינסה אלא צריך לטרוח כמה פעמים עד שיתפוס מכל מקום מותר.
ואם כן יוצא שכל דבר שלא היה במחשבת האדם נחשב למוקצה ביום טוב ומכל שכן לגבי שבת שאין בכלל שימוש לאפרוחים כלל וודאי הם מוקצה ואף לגבי ביצים למרות שאפשר לאוכלם חי ואין הם מוקצה כמבואר בשולחן ערוך בסימן שח בכל זאת כאמור הם נחשבים מוקצה כפי האמור ביום טוב.
והנה לגבי חיוב התפיסה וההגבהה בשילוח הקן האם הדבר חובה בעת המצווה כתב הרמב"ם בהלכות שחיטה פרק יג הלכה ז' שאם אדם לקח את האפרוחים ואחר כך החזיר אותם לקן בחזרה ושוב האמא שלהם חזרה עליהם הוא פטור מלשלח אותה שוב.
ואם הוא שילח את האם ואחר כך חזר וצד אותה הדבר מותר כי בעת הראשונה הוא שילח אותה כראוי כי לא אסרה תורה אלא רק לצוד אותה כאשר היא רובצת על הבנים והיא לא יכולה להינתק מהם בשבילם שלא יקחו אותם כמו שנאמר "והאם רובצת על האפרוחים" אבל אם כבר הוציאה מתחת ידו וחזר וצד אותה מותר.
והנה לגבי מלאכת צידה אם יש גם זאת במקרה שכזה של אפרוחים שאינם יכולים לעוף מעצמם עדיין מבואר בהלכות שבת בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שטז סעיף ב' שאדם שצד כל בהמה חיה או עוף שאינם מחוסרים צידה שהגדרתם היא כל דבר שהוא לא צריך איזה תחבולה מיוחדת כדי לתפוס אותם כמו למשל במקרה שהיה איזה צבי שהרגל שלו שבורה או שהוא היה חולה ועייף מחמת כך עד שהוא לא יכול לזוז ממקומו הוא פטור אם לקח אותם במצב זה ואינו חייב משום מלאכת צידה. כי הם נחשבים במצב זה כאילו הם כבר ניצודים ועומדים ולא שייך בהם צידה.
אבל אדם שצד צבי שהיה ישן או שהוא עיוור בעיניו או שהוא היה חולה מפני שיש לו חום בגופו הם לא נחשבים בהגדרה זו מכיוון שהם יכולים להישמט מיד האדם כאשר הם מרגישים שתופסים אותם ולא נחשבים כניצודים ועומדים אלא הם מחוסרי צידה.
והאפרוחים במצבם כעת דומים לאופן הראשון ולא שייך בהם מלאכת צידה מחמת שהם כניצודים ועומדים.
העולה מהאמור: שאין לעשות שילוח הקן בשבת כי אופן עשיית המצווה הוא שצריך לזכות בביצים או באפרוחים על ידי נטילתם והגבהתם וזה אסור בשבת מפני שהם מוקצה.
