כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה דין לעשות סחורה באיסורי תורה. ב) האם יהיה הבדל בין התעסקות באיסורי הנאה לאיסורי מאכל. ג) האם יש הבדל בין איסורים שנאסרו מהתורה לבין איסורים שנאסרו רק מדברי חכמים. ד) האם זה משנה האם מוכר לגויים או ליהודים. ה) האם זה משנה במקרה שמוכר ליהודים האם הם יכולים להשיג זאת גם בלעדיו או שגם במקרה שהם יכולים להשיג זאת בלעדיו בכל זאת הוא אסור לא להתעסק בזה מצד עצמו ללא קשר האם הם יכולים להשיג זאת.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיז סעיף א שכל דבר שהתורה אסרה אותו באכילה ליהודי למרות שאותו דבר מותר להנות ממנו בכל זאת אם מדובר בדבר שהוא מיוחד לצורך אכילה ולא לצורך אחר למשל שהוא לא נועד לצורך עבודה וכדומה אלא שימושו העיקרי הוא לצורך דברי אכילה. אסור ליהודי להתעסק אתו לצורך מסחר ולהרוויח על ידו כסף. למרות שהוא עצמו כלל לא אוכל את הדבר.
ואפילו לקנות את אותו דבר מאכל בכדי להאכיל ממנו לפועלים שלו הגויים שהין כה אוכלים דברים האסורים בכל זאת אסור ליהודי לקנות זאת. וכמו כן אסור ליהודי אסור לקבל את דברים האסורים אלו בתור פיקדון מגוי כדי שילווה לו כסף שבאם הוא לא יחזיר לו את כספי ההלוואה יקח היהודי את פקדון דבר איסור זה במקום כספו.
אמנם איסור זה לא כולל איסור שומן החלב כי בזה מפורש בתורה שרק האכילה נאסרה בו ולא ההנאה וכמו שכתוב "יעשה לכל מלאכה".
וכל זה הוא רק במקרה שהוא מתעסק עם הדברים האסורים לכתחילה וזה כל עיסוקו ורווחי פרנסתו העיקרי אבל אם התעסקותו היא בדברים כשרים ועל הדרך נזדמן לו בלא שכיוון לכך דבר האסור שעיקרו לאכילה. למשל צייד שעוסק בתפיסת בעלי חחים כשרים או אפילו אסורים אך אין עיקרם עומד לאכילה. ונזדמן לו בצידתו חיות ועופות או דגים טמאים שעיקרם לאכילה מותר לו למכור אותם אבל כל זה בתנאי של יתכווין מלכתחילה לתפוס אותם על מנת למכור ולהרוויח מהם.
וכמו כן אדם שעסק בשחיטת בהמות כשרים בביתו ונזדמן שאחד מהם נטרף לו שלא בכוונה תחילה או שנמצאת טריפה מותר לו למכור אותם ולהנות מכספי המכירה מכיון שזה בדרך אקראי ולא מכוין לכך אך כמובן שלא יתכוין לכך לכתחילה.
וכתב הרמ"א שגם במקרה שאדם צד חיות ועופות טמאים בדרך אקראי שנתפסו בצידתו מכל מקום לא ימתין וישהה אותם אצלו עד שהם יהיו שמנים כדי שיוכל למכור אותם ביותר כסף.
כמו כן מותר לאדם שגוי חייב לו כסף ואין לו כסף להחזיר לו מותר לו לגבות מהגוי גם דברים אסורים וטמאים בתמורה לכספי החוב כי זה נחשה כמו הצלה מהגויים מאחר וללא גבייה זו יש חשש שיאבד את כספו ולכן התירו לו חכמים במקרה כזה לגבות גם דברים אסורים.
וכאשר מוכר לגוי נבלה או טרפה שנזדמנו לו ולא כיוון להם מלכתחילה שאמרנו שמותר זה רק כאשר מפרש להם שהם נבלה וטרפה ואסורים ליהודי אך לא ימכור אותם לגוי באופן שיטעה ויחשוב שהם כשרים שמא הגוי יחזור וימכור אותם ליהודי ויאמר שקנה אותם מיהודי.
וכל איסור זה שלא להתעסק במכירה וקנייה ורווחי דברים האסורים העומדים לאכילה הוא רק בדברים האסורים מהתורה אך לא בדברים האסורים רק מדברי חכמים. שבהם מותר לעשות סחורה ולעשות רווחים כספיים.
העולה מהאמור: אסרו חכמים לעשות סחורה במאכלים או בדברים ששימושם העיקרי הוא לצורך אכילה והם לא כשרים אמנם זה רק במקרה שמדובר בדברים שהם איסורי תורה ולא בדברים שהם אסורים רק מדברי חכמים.
ולכן אם מדובר בשיווק דברים לאכילה שהם אסורים מהתורה אין ליהודי להיות סוכן מכירות בשיווק אותם מאכלים לא כשרים. אך אם מדובר בשיווק דברים שאסורים רק מדברי חכמים מותר לו להתעסק בשיווק מכירתם ולהרוויח.
