כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור לתת לגוי מזוזה. ב) האם יש הבדל בין אם נותן מעצמו לבין אם הגוי מבקש. ג) האם שי הבדל בין אם יש חשש של איבה מצד הגוי או אין חשש. ד) האם יש הבדל לאיזה צורך או מטרה הגוי צריך את המזוזה. ה) האם יש הבדל בין מתנה לבין מכירה.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רצא סעיף ב' שגוי שביקש מיהודי שיתן לו מזוזה כי רוצה לקבוע מזוזה בפתח ביתו אסור לתת לו את המזוזה. אך סיים הרמ"א שנראה לומר שאם יש חשש איבה ושנאה מצד הגוי אם היהודי לא ימלא את מבוקשו ולא יתן לו את המזוזה ואף ישנו חשש שמתוך איבה זו הוא ירע לישראל הדבר מותר.
ומשמע מדברי הרמ"א שלאו דוקא אם ירע לאותו יהודי שלא נתן את המזוזה אלא אפילו אם מתוך כך הוא יעשה רע לאיזה יהודי מותר לתת לו.
וטעם וסיבת האיסור לתת לגוי מזוזה כתב בפירוש ראשון לציון שהמזוזה היא שמירה של הקדוש ברוך הוא על ביתו של האדם וכביכול הקדוש ברוך הוא יושב על פתח הבית ושומר עליה מבחוץ לכן אסור לזלזל חס ושלום בכבודו של הקדוש ברוך הוא שיעשה שמירה מיוחדת זו שהביאה לעם ישראל במיוחד ויעשה כך לגוי שעובד עבודה זרה.
והוסיף שמדברי המהרי"ל שהוא מקור הדבר משמע שאסר גם במקום של איבה וחשש שמתוך כך ירע לישראל כי הרי המעשה שהיה איתו היה שר גדול שביקש ממנו שיביא לו מזוזה ואף על פי כן לא הביא לו למרות שהוא נשבע שאם לא יביא לו הוא ירע לישראל והרי זה שלא כברי הרמ"א.
ולמרות שישנו איבה בכל זאת התחשבות זו של חכמים בזה הוא רק במקרה של דבר הנוגע לאדם בגופו ובממונו אבל בדבר הנוגע לכבודו של הקדוש ברוך הוא הרי הוא במקומו מונח לכבדו בכל אופן שיהיה.
אמנם לנו אין אלא פסק הרמ"א שהתיר במקרה שישנו חשש איבה שירע לישראל ועל כל פנים רק במקרה שאכן ישנו חשש שירע ולא במקרה שרק יכעס וישמור טינה רגילה של חוסר נעימות וכבוד.
והנה מצאנו שיטה שמתירה אפילו במקום שאין חשש איבה והוא בשאלות ותשובות באר שבע סימן לו כתב ששאלו אותו לגבי אחד גוי שביקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקובעה בפתחו ושי לחשוש משום איבה ושירע משום זה לישראל אם לא יתנה לו אם הרשות נתונה ביד ישראל למסור לו מזוזה או לא.
וכתב שלכאורה נראה שמותר אפילו במקום שאין לחשוש משום איבה.
והוסיף מה שכתב הרא"ש בסוף הלכות מזוזה שאף על פי שהבית נשמר על ידה כמו שדרשו על הפסוק ה' שומרך ועל כן נתינתה בטפח החיצון שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה מכל מקום לא יהא כוונת המקיימה כדי לשמור הבית שנראה כאילו מכוון לעשות לו קמיע לשמירה אלא יכוין לקיים מצות הבורא יתעלה שצוונו עליה מפני שיש במזוזה יחודו של הקדוש ברוך הוא ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקדוש ברוך הוא ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא וממילא נמשך שתשמור הבית.
ועל דרך זה כתב הרמב"ם בהלכות מזוזה על אלו שכותבים במזוזה מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם הבא שאלו הטיפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו – כאלו הוא קמיע להנאת עצמם כמו שעלה על לבם הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העולם.
ולפי דבריהם כתב שהגוי שמבקש מזוזה בודאי אין כוונתו עם המזוזה אלא רק משום שמירת הבית כאילו הוא קמיע להנאת עצמו שהרי הוא אינו מאמין ביחודו של הקדוש ברוך הוא ולכן אמרו שביוצא צבית וגוי נכנס – נוטלה בידו ויוצא.
ואם כן יש לומר מכאן קל וחומר אם במקרה שהמזוזה קבועה כבר בבית של גוי אמרו נוטל אותה בידו ויוצא ואינו רשאי להניחה שם כל שכן שאין למסור מזוזה לגוי לכתחילה שיקבע אותה בפתחו. אבל מסיים שם שנראה שיהיה מותר למכור לגוי מזוזה במקום שיש לחשוש משום איבה ושירע משום זה לישראל כי מצאנו הרבה דברים שהתירו משום איבה.
העולה מהאמור: שלכתחילה וודאי שאין לתת מזוזה לגוי כדי שיקבע אותה בביתו ואף אם מבקש לשלם על כך יש להתחמק מלמכור לו בדרכי נועם ולהסביר לו שזה לא אפשרי. אך אם יש חשש שהגוי יפגע וישמור טינה בלב על כך ויש חשש סביר שהוא יתנקם באיזה אדם מישראל וירע לו מותר למכור לו.
