תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטיים הבאים: א) האם יש איסור לגעת ביד אישה. ב) האם ישנו הפרש בין אם זה בדרך חיבה או בדרך כבוד ושלום בעלמא. ג) האם ישנו הפרש האם מדובר בגויה או בישראלית. ד) האם ישנו הפרש אם מדובר באשה צעירה, או באשה מבוגרת או זקנה. ה) האם ישנו הפרש בין ללא שיעשה כן יפסיד הרבה כסף, או לא.
ראשית יש לציין את המחלקות בין הרמב"ם בספר המצוות מצווה שנג, לרמב"ן שם לגבי נגיעה באשה שלא לשם הנאה, ששיטת הרמב"ם שהקריבה לעריות ואפילו נגיעה בלבד הוא איסור מן התורה וחייבים לנהוג בזה באופן של יהרג ולא לעבור, או שלא נאמר בזה יהרג ולא יעבור, ועל כל פנים לדברי הכול יש איסור בדבר. ולכן ברור שאסור ללחוץ יד לקרובות משפחתו וכדומה, אף על פי שאינו עושה כן לשם הנאה.
וכן הוא בשאלות ותשובות משנה הלכות חלק ו' סימן רכג, שהביא דברי הרב השואל שראה כמה בני תורה ובעלי בתים יראים שמקילים ללחוץ יד לנשים בטענה שמותר לעשות כן כדי שלא להלבין פניה, וכתב שאלו דברים בטלים שהרי אין נתיר לאדם איסור אביזרייהו של עריות משום שאישה פושטת לו יד.
והנה יש מי שניסה להביא כמה צדדים להקל לבעל תשובה ללחוץ ידי קרובי משפחתו באופן שקשה לו להימנע מכך משום חוסר נעימות, ואף שדעתו נטתה להקל במקום הצורך משום שאינו מתכוון לשם חיבה אלא לכבוד בעלמא, מכל מקום העלה שם שיש לאסור זאת בכל אופן, ראה בשאלות ותשובות ושב ורפא חלק ג סימן ריב.
ובספר עוד יוסף חי פרשת שופטים, שאסור לאיש ללחוץ ידיה של אישה, וכן איש ואשה לא יושיטו ידם זה לזה אפילו עם כפפות. והביא שמנהג אנשי אירופה, שכאשר בא אורח לבית חברו, יאחז האורח בכף בעל הבית או אשתו בחוזק לאות חיבת שלום. וכתב שוודאי ירא שמים צריך שיזהר מלעשות כן, כיון שהוא נגיעה יד ביד כדרך חיבה שלכך אחיזתם בחוזק, להורות בזה חיבה יתירה.
והביא מספר חסידים סימן תתרצ שכתב, שלא יאחז יהודי בכף נכרית, ולא נכרית בכף יהודי, אף על פי שהיד עטופה בבגד, כסייג לגילוי עריות, וכתב שבוודאי הרב החסיד מדבר על השלום שעושים באחיזת כפים שהיה נהוג בזמנו בערי אירופה, ומה שכתב יהודי בכף נכרית, ונוכרי בכף יהודית, בא לחדש שלא תאמר כיון שהוא מנהג ונימוס הנוכרית באותם המקומות, ואם היהודי יהיה נמנע מזה יתלוצצו בו, או יבוא לאיבה, לכך בא להזהיר בזה גם ביהודי עם הנכרית, אבל יהודי עם יהודית פשוט שאסור.
וכן כתב בשדי חמד כרך ג' מערכת ק' כלל ז', והאריך בזה ואחר שהביא בעניין נשיקת היד שנהגו הנשים לנשק את ידי הגדולים, סיים, שאם על נישוק היד יש הקפדה, קל וחומר בתקיעת כף אל כף בדרך חיבה, ולזה לא יועיל אם יעטוף ידיו בבתי ידיים. וכבר ידוע מה שאמרו חכמים, שכל המרצה מעות מיד ליד, לא ינקה מדינה של גהינום, ומכל שכן התוקע כף אל כף. וכן הביא באגרות משה חלק א' סימן נו. ולפי זה שנתינת יד חמורה כמו חיבוק ונישוק, ולפי זה אף אם יגרום הלבנת פנים לאשה כגון כשהיא כבר הגישה ידה, אסור.
ואולם כל האמור הוא בדרך חיבה וחברות, אך לצורך מסחר או איחולי ברכות בעלמא, לכאורה אין איסור. אמנם יש פוסקים שהחמירו אפילו בזה, כמובא בשדי חמד חלק ז' מערכת חתן וכלה סימן יב. ומה שהתירו בסוטה שכהן מניח ידו תחת יד האישה על יד מפה בלבד, שם שונה הדבר מאחר והוא גזירת הכתוב, ובנוסף הנגיעה היא מתחת ידה, ונוגע רק בגב ידה, ואין זה קירוב הרגיל, כמבואר בספר ישכיל עבדי אבן העזר חלק ד' סימן ב'.
כמן כן אין הבדל בין אם מושיט את כל היד, או רק מקצת היד, בכל אופן אסור, ולא שייך להתיר זאת אף מפני כבוד הבריות או משום חילול השם. כמבואר באגרות משה אורח חיים חלק א' סימן כג.
העולה מהאמור: שהפוסקים נוטים לאסור בכל אופן שהוא – לחיצת יש לאשה, בין אם מדובר בישראלית בין בגויה, בין צעירה בין זקנה, בין בדרך חיבה, ובין שלא בדרך חיבה. ובין לכל צורך שהוא – כמו עסקים וכדומה. משום איסור קירבה לעריות. ואין לחשוש לאיבה או להלבנת פנים או חילול השם. אלא יסביר בנעימות המניעה שלו בדבר מפני כבוד התורה שנוהג בדרכיה. [ומספרים על אישה שנכנסה לרבי מליובאוויטש, והושיטה ידה לשלום, והרבי אמר לה – 'אותי חינכו מגיל קטן שלא לגעת בדבר שאינו שלי', ונתקבל אצלה ההסבר בפשטות].
[וכל מקרה ואופן שבו יש לאדם ספק בעניין, שאולי מדובר אצלו במקרה יוצא דופן שיש מקום להתיר, מכל מקום אין לו להתיר זאת לעצמו לפי סברותיו, אלא יפרט את הצדדים לפני 'רב מורה הוראה', וישאל כיצד ינהג במקרה שלו הפרטי].
