תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת. ב) מה הצורך בזה, ומה מקור הדבר. ג) האם יוצאים בהדלקה זו ידי חובה. ד) האם אבל בתוך שנה על הוריו חלים עליו דיני אבלות. ה) מה נכלל באבלות זו, והאם הדלקת נרות חנוכה נכללת בזה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא, שמדליקים נרות חנוכה ומברכים עליהם – בבית הכנסת, והטעם משום פרסומי ניסא. וכתב הרמ"א, שאין אדם יוצא בנרות חנוכה של בית הכנסת, אלא צריך לחזור ולהדליק בביתו. ונוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב. ויש נוהגים להדליק בערב שבת קודם מנחה. ואם רוצים למהר להתפלל, אזי לאחר שבירך השליח ציבור והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והשליח ציבור יתפלל.
וכתבו הפוסקים, שאף שההדלקה בבית הכנסת הוא רק מנהג, מכל מקום מברכים עליו כמו שמברכים על הלל של ראש חודש שאינו אלא מנהג. (משנה ברורה).
כמו כן, אם אדם שהוא 'אבל' מתפלל בערב חנוכה, אזי מדליק אדם אחר הנרות משום שהחיינו שמברכים אז, שעל ידי זה ניכר שזהו עת שמחה לציבור, ואין כדאי שאבל ידליקם. אבל בביתו יכול לברך שהחיינו. אבל שאר ערבית של חנוכה שאין מברכים שהחיינו בהדלקת הנרות, אזי יכול האבל להדליק נר חנוכה. כמו כן, מתפלל האבל בחנוכה מנחה ומעריב.
וכן כתב בטורי זהב שם, שאם אבל מתפלל בערב חנוכה של היום הראשון, אזי ידליק אחר הנרות משום שצריך לומר ברכת שהחיינו, אבל שאר תפילת ערבית של חנוכה יתפלל וידליק.
והנה דין זה של אבל שלא ידליק בלילה הראשון נרות חנוכה בבית הכנסת משום ברכת שהחיינו הוא בנוגע לאבל על הוריו בתוך שנים עשר חודש, או גם באבלות על שאר קרובים אך דוקא בתוך שלושים יום לפטירתם. והטעם כאמור משום התעוררות השמחה שיש בברכת שהחיינו בציבור, שלכן בשאר הלילות שאין את ברכת שהחיינו יכול הוא לברך על נרות חנוכה של בית הכנסת.
אך האדם האבל כאשר מדליק הוא בתוך ביתו נרות חנוכה, ודאי שגם ביום הראשון יברך הוא שהחיינו, כמבואר בשאלות ותשובות מהר"ם מינץ סימן מג, ובטורי זהב סימן תרעא סימן קטן ח'.
ואמנם יש פוסקים שכותבים שהטעם שהאבל אינו מדליק בבית הכנסת אינו משום ברכת שהחיינו, כי אם כן גם בביתו אמור הוא לא לברך ברכת שהחיינו מטעם זה, שזה מביא להתעוררות שמחה, ומה ההבדל בין הדלקה בביתו להדלקה בבית הכנסת. אלא הטעם הוא שההדלקה בבית הכנסת מעוררת שמחה הוא משום שהציבור מתקבצים שם לפרסום הנס, והמדליק מזמר בשיר ושבח. וימים אלו לא נתנו לאכילה ולשתיה כי אם להודות ולהלל ולשבח, והרי זו שמחה יתירה, ואינו ראוי שתהיה על ידי האבל. כמבואר בשאלות ותשובות עולת שמואל סימן קו.
ולפי זה אין הפרש בין היום הראשון לבין שאר הימים, שבכולם אין ראוי שהאבל ידליק בהם מאחר ואין זה קשור דוקא לברכת שהחיינו. אמנם כותב שלא ראה שנזהרים בזה, מאחר וכל שמחה של מצוה מותרת לאבל, והרי כל המצוות משמחים כמו שכתוב פיקודי ה' ישרים משמחי לב, וכי בשביל כך לא יעשה אדם את המצוות, וברכת שהחיינו שהיא מצוה בוודאי גם האבל מברך. וכן מבואר בשאלות ותשובות מאהבה חלק ג', שחס ושלום לפקפק על עצם הדין שאבל לא יברך בבית הכנסת, כי לא מצינו ששמחה כזו אסורה לאבל.
העולה מהאמור: שלאבל על הריו בתוך שנים עשר חודש, או על שאר קרובים בתוך שלושים יום, לא ידליק נרות בית הכנסת ביום הראשון משום שצריך לברך ברכת שהחיינו בציבור, ויש בזה שמחה יתירה. אך בשאר הימים יכול להדליק את נרות בית הכנסת בציבור.
ואמנם כמובן שבביתו הפרטי ידליק ויברך גם את ברכת שהחיינו ביום הראשון.
