בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו בעיה לדבר בין הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד. ב) האם ישנו הפרש בין דיבור מענייני התפילה לשאר דיבורים. ג) האם ישנו הפרש בין דיבור בענייני קדושה, כמו אמירת תהילים, לשאר דיבורי רשות. ד) האם ישנו הפרש בזה בין תפילין של רש"י לתפילין של רבינו תם.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כה סעיף ט, שאסור לאדם להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש – על מצות תפילין. וכתב הרמ"א שלשיטת האשכנזים שנוהגים לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק, צריך לחזור ולברך על של ראש גם ברכת להניח, וגם ברכת על מצות.
והנה בשולחן ערוך הרב פסקי הסידור הלכות תפילין, כתב, שאם דיבר בין תפלה לתפלה, אזי יברך על של ראש – על מצות תפלין. אך דוקא אם דיבר מעניינים שאינם לצורך תפילין, אבל אם הפסיק בעניינים שהם נצרכים לו להנחת תפילין, אזי אינו צריך לחזור ולברך על של ראש.
ואמנם לכתחילה אין להפסיק כלל, אלא אם כן אי אפשר בעניין אחר. ולכרוך את הרצועה סביב הזרוע לא נחשב הפסק כלל, מאחר וזהו מעניין המצווה עצמה, אבל בעניינים אחרים אפילו הפסיק בדברי קדושה הרי זה נחשב הפסק.
ואף על פי כן, אם שמע קדיש או ברכו או קדושה – בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מותר להפסיק ולענות עם הצבור, ואף על פי שגורם ברכה אחרת על של ראש, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה, מכל מקום מאחר ויש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין – אף אם לא דיבר בינתיים. ואף שאין לנהוג כן לכתחילה על פי הכלל שספק ברכות להקל, מכל מקום לעניין איסור גרם ברכה שאינה צריכה, כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מענית דבר שבקדושה.
והנה בנוגע להנחת תפילין של רבינו תם כתב שם בהמשך דבריו, שכל אשר ישנו יראת שמים בלבו יניח גם תפילין של רבינו תם בלי ברכה לאחר התפלה בביתו, וילמד בהם שעה אחת – אם חושש להניחן בבית המדרש מפני חשש גאווה, או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו.
ועל כך כותב, שלא יפסיק בשום דיבור כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש – אף שאין מברך עליהם ברכה כמו שמברך על תפילין של רש"י, אבל צריך הוא להפסיק לענות אמן ואין צריך לומר לשאר דברים שבקדושה, כמו קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא וכדומה. וכן הוא בנוגע למניח המניח תפילין בחול המועד בלי ברכה.
ומדבריו שכתב 'שלא יפסיק בשום דיבור כלל', משמע שגם אם מדובר בדיבורים מענייני קדושה כמו אמירת תהילים וכיוצא בזה, מכל מקום לא יפסיק בהם כלל, בדיוק כמו בהנחת תפילין של רש"י, שבהם ברור שלא ידבר גם כאשר מדובר בענייני קדושה, שהרי אפילו מענייני ההנחה עצמה לא ידבר לכתחילה אלא אם כן אי אפשר כלל בעניין אחר ללא דיבורים אלו.
וכפי שכתב גם כן במשנה ברורה שם, שמה שכתוב שאסור להפסיק בין ההנחות, הוא אפילו בדיבור של מצוה, כמו למשל להשיב שלום לרבו וכיוצא בזה, אך הוא כתב זאת בתפילין של רש"י, מאחר והוא גורם על ידי דיבור זה לברכה שאינה צריכה.
אך ממשיך שם, שאפילו אותם אנשים המניחים תפילין בחול המועד בלי ברכה, או המניחים תפילין של רבינו תם לאחר שחלץ תפלין של רש"י, או שחלץ תפלין על מנת לחזור ולהניחם לאחר מכן, שבזה פסק הרמ"א בסעיף יב, שאינו צריך לחזור ולברך כאשר מניחם אחר כך, מכל מקום ישנו עבירה היא להסיח ביניהם, והטעם, משום שלכתחילה צריך שההנחות יהיו סמוכים ותכופים זה לזה, כמו שכתוב 'והיה לך לאות על ידך – ולזיכרון בין עיניך', כלומר שהנחתם תהיה באופן שהויה אחת לשתיהם.
העולה מהאמור: שאף בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש – בהנחת תפילין של 'רבינו תם', למרות שלא מברכים ברכה על הנחתם, מכל מקום אסור להפסיק בהם בדיבור כלל – אפילו בענייני קדושה.
