בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש מניעה לומר פרקי תורה נביאים וכתובים בלילה. ב) האם האיסור כולל רק קריאה בלבד, או רק לימוד בלבד, או בכל אופן. ג) האם ישנו הפרש בין אם אומר תהילים על חולה או בסתם. ד) האם ישנו הפרש בין שאר ימים ליום השבת. ה) האם ישנו הפרש בין אמירה עד חצות, לבין אמירה לאחר חצות לילה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ק"ש ותפלה של ערבית סימן רלח סעיף א, שצריך האדם ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטל את הלימוד תורה בלילה עונשו מרובה.
וכפי שנאמר בגמרא שלא נברא הלילה אלא לגרוס בתורה, וכיון שלכך נברא הלילה, על כן צריך ליזהר בה יותר, וכתוב בגמרא כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. עוד אמרו במסכת מנחות דף קי. תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאלו עסוקים בעבודה. וכן במסכת תמיד, כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה – היינו לעסוק בתורה.
וכן מובא בשולחן ערוך רמו הלכות תלמוד תורה, שהרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בזה, ומה שכתב בכל לילותיו, היינו אפילו בקיץ בלילות הקצרים כגון בתמוז שאז נקבע הלילה העיקר לשינה כמו שכתבו התוספות, אף על פי כן צריך על כל פנים ללמוד מעט קודם השינה.
והנה בשער הציון סימן קטן א, הביא מה שכתב בבאר היטב שאין לקרוא מקרא בלילה, ובפרי מגדים משמע שיכול לקרוא מקרא. ונראה שאפילו למחמירים בזה, הכוונה שאין זה רצוי, אך אין בזה איסור, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה שמובא במדרש שהיה הקדוש ברוך הוא לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה.
וכן הוא במדרש תנחומא בפרשת כי תשא אות לו. ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, מנין היה משה יודע אימתי יום, אלא כאשר הקדוש ברוך הוא היה מלמדי תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה, ובתנא דבי אליהו פרק ב', מובא, יום ליום יביע אומר זה תורה נביאים וכתובים, ולילה לילה יחווה דעת זה משנה.
והנוהגים כשיטת האריז"ל הזהירו על כך מאד על פי קבלה ממנו, כי יש בזה עניין גדול על פי סוד, והחמירו בזה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, והחמירו אף על אמירת חצאי ושלישי פסוקים, כמבואר ביסוד ושורש העבודה שער שישי פרק ב', ואף הביא שם שיש סכנה בדבר. ובשאלות ותשובות אבני צדק יורה דעה סימן קב כתב בטעם הדבר על פי קבלה, שתורה שבכתב הוא דין ותורה שבעל פה הוא חסד, וכמאמר רבותינו – תורה אמרה ארבעים יכנו ובאו רבנן והפחיתו אחד. לכך בלילה שהוא זמן שליטת הדינים קוראים משנה שהוא חסד להמתיק את הדין.
ואף אחר חצות אסור, כמבואר בשאלות ותשובות חיים שאל חלק ב' סימן כה. ואמנם בליקוטי מהרי"ח מביא בשם אור צדיקים שאזהרת האריז"ל אינה אלא עד חצות, וכותב על כך שמדברי כל הספרים שהעתיקו דברי האריז"ל לא משמע לחלק בין לפני חצות לבין לאחר חצות.
אך בכל זאת כתבו הפוסקים שאין למחות כלל בבעלי בתים העובדים לפרנסתם בשעות היום שהיו קובעים לעצמם אמירת מקרא ופסוקי תהילים ותנ"ך בלילה, כיון שמעיקר הדין אין בזה איסור, ואינו אלא על פי קבלה ומנהג חסידות. כמבואר בספר כיכר לאדן סימן ה' אות ז', שמרבית העם נוהגים לקרוא תנ"ך בלילה ואין אומרים להם דבר, כי דברים נסתרים דברי קבלה אין לאומרם בפני עמי הארץ. וכן הוא בסידור יעב"ץ, שאם אינו ידוע ללמוד בלילה, אומר תהילים ומעמדות, וכן בלבושי מרדכי סימן קפו, שמותר לנשים ותינוקות וכן לשאר אנשים שאין יודעים ללמוד רק מקרא ותנ"ך, ואין אמור בהם דברי האריז"ל.
ורבים מגדולי הדורות הסכימו שאין דברי האר"י ז"ל אמורים אלא בקורא פסוקי תנ"ך דרך לימוד, אבל אם אמרם לשם רחמים ותחנונים או לשם סגולה לדבר מסוים אין שום מניעה מלומר, ולכן אומרים תהילים בלילה לצורך רפואת חולה וישועות כלליות ופרטיות, ואומרים ארבע פרקים הראשונים של תהילים לפני השינה לסגולה ולשמירה, ופסוקי תיקון חצות, ופסוקי 'ויתן לך' במוצאי שבת, ופסוקי פרשת וישלח ליוצא לדרך וכל כיוצא בזה, וגם היו מגדולי הדורות משלימים סדרם בחוק לישראל בלילה כשלא היו מספיקים ביום. כמבואר באשל אברהם שם.
ועוד כתבו שאם אומר פסוקי תנ"ך יחד עם פירוש רש"י או שאר מפרשים הרי זה כתורה שבעל פה ואין ענין כלל להחמיר בכך. וכן מותר לומר בלילי שבת ויום טוב, כמבואר ביוסף אומץ סימן נד.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין אין איסור לומר מקרא בלילה. ואמנם על פי קבלה אין לומר מקרא בלילה (חוץ מליל שבת). אמנם אם הוא לצורך רפואת חולה יש להתיר. וכן יש מתירים בדרך לימוד – אם פירושים המפרשים את הפסוקים.
