בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה להתפלל נגד דמות ותמונה של איזה אדם. ב) האם זה משנה האם זה תמונה קבועה, או משהו ארעי המשתקף רק בעת שעומדים נגדו. ג) האם זה מחשש לאיסור עבודה זרה, או מחשש בלבול התפילה. ד) האם זה משנה האם מדובר בדמות שלו עצמו, לבין דמות של אחרים. ה) האם ישנו הפרש בין עם עוצם את עיניו בשעת התפילה, או לא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף כג, שכל הבגדים המצוירים בדמויות, הנה אף על פי שאינם בולטות, מכל מקום לא נכון להתפלל כנגדם, בכדי שלא יהיה מביט בציורים ולא יכוין בתפילתו, אבל משום חציצה אין איסור בבגדים, ולכן אם אין מצוירים ותלויים על הכותל, כך שאין חשש שתתבטל כוונתו, מותר להתפלל נגדם.
ואם יזדמן לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעצום את עיניו.
וכתב הרמ"א, שלכן אסור גם כן לצייר ציורים בספרים שמתפללים בהם, שלא תתבטל הכוונה. אבל בגדים שמצויר עליהם דברי תפלות, אזי אפילו לשבת עליהם בבית הכנסת, אסור. והוסיף במגן אברהם שם סימן קטן לז, שנראה לומר שגם בכותל בית הכנסת יהיה אסור לצייר ציורים כנגד פניו של אדם, אלא רק למעלה מקומת איש.
ומקור הדבר הוא משאלות ותשובות הרא"ש כלל ה סימן ב, שם כותב בנוגע למחצלת קטנה שדרך הישמעאלים להתפלל עליה, ויש בה כמו צורת משקל שחור, אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל, אחד מכאן ואחד מכאן, ולהתפלל כנגדה. ואף על פי שחלילה וחס לשום אדם אחד מישראל להתפלל בשום כוונה לדבר אסור. דבר זה שאלתי בעבורו וחקרתי עליו ויתברר שנהגו איסור להניח מחצלת כזו בבית הכנסת כדי לשבת עליה, ומכל שכן לתלות אותה בצד ההיכל. לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג שם בארצם. וגם יש אומרים שיש בה צורת מרקוליס ודרכם להתפלל עליה ולכרוע עליה' בתפלתם.
וכיון שכן נראה לי שאסור לתלותה בבית הכנסת כלל, ומכל שכן בצדי ההיכל, וצריך להוציאה מבית הכנסת, כדי שלא ישאר לה שום זכר בבית הכנסת. כי מה לנו להניח בבית הכנסת שלנו דבר כזה שהוא מוכן ומזומן לתפלתם, ואין ראוי לשום אדם מישראל לערער על זה, כדי להניח מחצלת כזו בבית הכנסת, וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לדרך רעה.
והנה במשנה ברורה שם, הביא שכמו כן אסור להתפלל כנגד המראה, מאחר ונראה כאילו משתחוה לדמותו שלו, ולכן אסור אף אם מתפלל בעיניים סתומות, שהרי בעיניים פתוחות מכל מקום אסור משום ביטול כונה. כמבואר במגן אברהם.
ובעניין זכוכית ושיש וכל כיוצא בזה, אשר מחמת שבוהקים משתקפת דמותו בהם, אם כי לא בבהירות כמו במראה, לכתחילה נכון שלא יהיו דברים מעין אלו בעמוד השליח ציבור ובכותל נגד פני המתפללים שם, כמבואר בשאלות ותשובות שבט הקהתי חלק ה' סימן לב, ושם מציין לדרכי תשובה ביורה דעה סימן יא, לה, לענין איסור שוחט לתוך מים שלא יאמרו לצורה הנראית במים שוחט, שכל שנראית צורה אף על פי שאינו יכול לזהות את הפרצוף של הצורה, כגון במים עכורים, גם כן הוא בכלל האיסור. וההקפדה היא רק על מה שנגד פניו, אבל שאר חלקי גופו המשתקפים נגדו אין בזה חשש.
אמנם אם כבר קיים ונמצא כעין זה, מותר להתפלל נגדם, אך יקפיד לעצום עיניו, והמתפלל מתוך סידור יקפיד לא להוציא עיניו מהסידור שלפניו. כמבואר בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ט' סימן כא. ובצירוף דברי הדעת תורה הכא שמתיר בשעת הדחק אף נגד מראה ממש כשמקפיד לעצום עיניו, שהרי אין לחוש אלא לטעם שמתבטל כוונתו, אבל לטעם שמשתחוה לדמותו שלו קשה, שהרי גם הדמות משתחוית נגדו. ואם אין דמותו משתקפת אלא רק צלו נראה שם, ודמות פנים לא נראית, אין שום חשש כלל.
העולה מהאמור: שלכתחילה ודאי שאין להתפלל מול מראה וכל כיוצא בזה – בהם דמותו משתקפת, וזאת אף על פי שמתפלל בעיניים סגורות. כי אין זה רק משום ביטול כוונה בתפילה, אלא גם משום שנראה כמשתחוה לדמות. (ולכן הבונים בית הכנסת או משפצים, עליהם לשים לב שלא לבנות עם חומר מבהיק בכותל המזרח – נגד פני המתפללים, או בעמוד של השליח ציבור).
אמנם בדיעבד אם כבר עמד להתפלל, או שכבר קבוע שם משהו, יכולים להקל ולהתפלל שם, אך יעצמו עיניהם, או יביטו רק בתוך הסידור. מאחר ויש חולקים על כך וסוברים, שכל הבעיה היא רק משום ביטול כוונה (ולזה מספיק עצימת העיניים), אך אין בזה איסור משום שנראה כמשתחווה לדמות, ובדיעבד יש לסמוך על דבריהם.
[והשתקפות דמות של צל גופו בלבד, ללא השתקפות הפנים ממש, או שרק צדדיו משתקפים שם, אין כלל בעיה].
