תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מותר להחזיר אוכל לכלי ראשון שעל האש. ב) האם מותר להחזיר אוכל לכלי ראשון שהורד מהאש אך היד סולדת בו עדיין. ג) האם מותר להחזיר לכלי ראשון שהורד מהאש ואין היד סולדת בו. ד) האם יש הפרש איזה סוג מאכל רוצה להחזיר.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בהלכות שבת סימן שיח סעיף ט, שכלי ראשון, כלומר הכלי שמשתמשים בו על האש ממש, דינו הוא שאפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש עדיין הוא מבשל, – כל זמן שהיד סולדת בו. ולכן אסור לתת לתוכו תבלין, מאחר והוא מתבשל בו. אבל מלח מותר לתת בתוכו מאחר והעבירו אותו מעל האש, מפני שבמלח ישנו כלל שהמלח צריך בישול כמו בשר של שור. ואם אין היד סולדת בו, אזי אפילו כלי ראשון אינו מבשל.
כמו כן, אם לא העבירו את הכלי ראשון מעל האש, אזי אסור לתת לתוכו תבלין ואפילו מלח בכל אופן, ואפילו אם בדעתו לסלק את הקדרה מהר משם, והטעם הוא שמא ישכח אותו שם עד שיתבשל.
והנה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיח סעיף יז, לאחר שהביא את הדין שכלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האור – מבשל כל זמן שהיד סולדת בו, ולפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין, – הוסיף שטוב למנוע מלתת תבלין בכלי ראשון – אפילו אין היד סולדת בו, וזאת בכדי לעשות הרחקה וסייג לדבר.
אבל מלח מותר לתת בתוכו אפילו כאשר היד סולדת בו, שמאחר והעבירו אותו מעל האש מותר, כי המלח צריך בישול רב – כמו בשר שור, ואינו מתבשל אלא על האש. ומכל מקום בשר שור אסור לתת בכלי ראשון, שאף שהבשר אינו מתבשל מכל מקום הלחלוחית שעליו מתבשל, אלא אם כן שהוא יבש שאין עליו לחלוחית כלל.
אמנם יש אומרים שהמלח אינו צריך בישול אלא מעט, ואסור ליתנו אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואולם בדיעבד – אם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון – אפילו הוא על האש שעשה איסור, מכל מקום המאכל מותר, לפי שהמלח בטל נגד המאכל. ויש חולקים ואוסרים עד מוצאי שבת.
בנוסף, כל האמור הוא דווקא במלח שאינו מבושל, אבל מלח שלנו שמתקנים אותו על ידי בישול במים, מותר ליתנו בכלי ראשון לדברי הכל, כי ישנו כלל שאין בישול אחר בישול בדבר יבש – אפילו הוא נימוח על ידי בישול זה השני. ומכל מקום המחמיר בו כמו בשאר מלח תבוא עליו ברכה. (וכן הביא בסידור הרב גם כן להחמיר בנימוח כמו בדבר לח).
ומהם הדברים בהם שייך בישול מובא לעיל בסעיף יא, שתבשיל יבש שאין בו רוטב כלל – אין בו בישול אחר בישול, אם נתבשל כבר כל צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי, ומותר אפילו לשרותו בכלי ראשון רותח, כדי שיהא נימוח שם ויהיה דבר לח. (וכבר הבאנו שבסידור הרב החמיר בנימוח כמו בדבר לח).
אבל כל דבר לח – יש בו בישול אחר בישול, כמו למשל תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן, ואפילו אם לא נצטנן לגמרי – אלא שאין היד סולדת בו, וחממו בשבת עד שהיד סולדת בו – חייב משום מבשל. אבל אם הוא חם כל כך עד שהיד סולדת בו ומרתיחו יותר, אין בזה משום בישול ומותר אפילו לכתחלה להרתיחו סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי. ויש אומרים שאפילו נצטנן לגמרי – אין בו בישול אחר בישול, ומותר להרתיח אותו בשבת סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי.
והמנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי, אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו, אבל אם נצטנן לגמרי נוהגים כסברה הראשונה – אפילו לענין דיעבד
העולה מן האמור: שמעיקר הדין מותר להחזיר בכל אופן שיירי אוכל לכלי ראשון שהורד כבר מהאש, והצטנן עד שאין היד סולדת בו. וכמו כן מותר להחזיר אפילו אם לא הצטנן כל דבר שאין בו משום בישול, – כמו דבר יבש ללא לחלוחית כלל. או דבר לח שלא נצטנן לגמרי, וראוי להאכל מחמת חמימותו.
אך מכל מקום בכדי לעשות סייג וגדר, טוב להימנע מלהחזיר לכלי ראשון דברי מאכל שיש בהם משום בישול – (כמו דבר מאכל שיש בו לחלוחית צוננת) – אפילו אם הכלי ראשון כבר נצטנן לגמרי.
