נושא:

האם מותר להוציא בשבת את מאכל ה'קישקע' שעטוף בנייר כסף בתוך תבשיל ה'חמין' – מתוך הנייר כסף, ולשרות אותו עצמו ללא העטיפהבתוך מי החמין בכדי שיקבל יותר טעם?

האם מותר להוציא בשבת את מאכל ה'קישקע' שעטוף בנייר כסף בתוך תבשיל ה'חמין' – מתוך הנייר כסף, ולשרות אותו עצמו ללא העטיפהבתוך מי החמין בכדי שיקבל יותר טעם?

בכדי לענות של שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו איסור מבשל בדבר המבושל כל צורכו. ב) האם ישנו חילוק בין דבר לח לדבר יבש. ג) האם ישנו חילוק בין אם בא על ידי מעשהו להוסיף חום או לתת טעם. ג) האם ישנו הפרש בין אם הוא חם שהיד סולדת בו, לבין אם הוא צונן או שהוא חם פחות משיעור יד סולדת בו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שיח סעיף ז', בגדר איסור מבשל, שהמבשל הוא מאבות מלאכות, שכן במשכן היו מבשלים סממנים לצבוע בה, ולא בישול במים בלבד אלא אף הטיגון והאפייה והצלייה הן בכלל בישול, וכן כל מי שריפה גוף קשה באור, כגון המתיך אחד ממיני מתכות או המחמם את המתכת עד שנעשה גחלת, וכן הממיס השעוה או החלב או הזפת והגופרית באור, או שהקשה גוף רך באור, כגון המניח כלי אדמה באור עד שנעשו כלי חרס חייב משום מבשל.
וכשם שאסור לבשל באור, כך אסור לבשל בתולדת האור, כגון לתת ביצה בצד קדרה שהתחממה באור, או לשברה על הסודר שהתחמם באש – בכדי שתצלה מעט, ואם נצלית שם כמאכל בן דרוסאי, חייב משום מבשל כמו בצולה על האור. ואפילו בתולדת חמה, כגון בסודר שהתחמם בחמה אסור, גזרה משום תולדות האש, שהרואה סבור שהתחמם הסודר באש.
והנה כל תבשיל או משקה שלא נתבשל כל צרכו, אפילו נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי, יש בו משום בישול אפילו כאשר הוא רותח, ואפילו יתבשל מאליו, אלא שעושה דבר שמקרב בישולו – כגון שמגיסו בכף. כמבואר שם בסעיף י'. ושיעור מאכל בן דרוסאי: יש אומרים שהוא כמו שליש בישול הראוי לכל אדם, ויש אומרים שהוא כמו חצי בישולו. ולעניין הלכה: אף על פי שבדברי סופרים הלך אחר המקל, מכל מקום משום חומר שבת צריך ליזהר לכתחילה כדעה המחמירה בכל מקום לגופו, אך בדיעבד יש להקל בזה כמו הדעה המקלה בזה, כמבואר בשולחן ערוך שם בסימן רנג, סעיף יג.
ולפי זה יש להיזהר, שלא לקרב סיר שלא נתבשל כל צורכו, מצד ה'פלטה' או ה'בלעך' למרכזה, בכדי שיקבל חום רב יותר.
וכל האמור הוא בדבר שעדיין לא נתבשל, אך בדבר שכבר נתבשל, ישנם כמה חילוקים: לגבי בישול 'דבר לח' שכבר נתבשל פעם אחת ונצטנן, מבואר שם בסעיף ט', שכל דבר לח יש בו 'בישול אחר בישול', דהיינו תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנן, ואפילו לא נצטנן לגמרי, אלא שאין היד סולדת בו, וחממו בשבת עד שהיד סולדת בו, חייב משום מבשל. ויש אומרים, שאפילו נצטנן לגמרי אין בו בישול אחר בישול, ומותר להרתיחו בשבת סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי.
ומסיים שם שנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי, אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו, [וכן הוא בסעיף טו: אם נתבשל כבר כל צרכו אלא שנצטנן מעט, אף על פי שאינו חם כל כך שהיד סולדת בו, כיון שהוא חם קצת עד שהוא ראוי לאכול מחמת חמימותו, כבר נתבאר שנוהגים להקל שאין בו משום בישול].
אבל אם נצטנן לגמרי נוהגים כסברה הראשונה – אפילו לעניין דיעבד. ואפילו לתת אותו על תנור בית החורף לפני שמסיק אותו הנוכרי כדי שיתחמם כאשר יסיק אותו אסור, וכן בכל דבר שיתבאר שיש בו משום בישול. [ושיעור 'יד סולדת בו' נחלקו הפוסקים, ולרוב השיטות הוא בין 40 מעלות ל45 מעלות, ויש ללכת לחומרא בכל אופן משום חומר איסור שבת].
ובנוגע לבישול דבר יבש (שאינו נמחה) – שכבר נתבשל פעם אחת, מבואר שם בסעיף יא, שתבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישול אם נתבשל כבר כל צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי, ומותר אפילו לשרות אותו בכלי ראשון רותח. כמו כן אין אפיה וצליה אחר אפיה וצליה, ודבר האפוי או צלוי מותר לתת אותו סמוך לאש – אפילו נצטנן כבר לגמרי, כמבואר שם בסעיף יג.
ובנוגע לאפיה לאחר בישול, או בישול לאחר אפיה, יש מי שאומר, שאף על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, מכל מקום יש בישול אחר אפייה או צלייה, שהאפוי או הצלוי – אם נתנו אפילו בעודו רותח בתוך כלי ראשון שהיד סולדת בו, חייב. כמבואר שם בסעיף יב, ולפי סברה הראשונה שיש בישול אחר אפיה וצליה, יש גם כן אפיה וצליה אחר בישול, דהיינו שכל דבר המבושל אסור לתת אותו בלא רוטב סמוך לאש במקום שיכול להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בו.
ואמנם אם מניח סמוך לאש בתוך כלי, ואינו נאפה ממש, רק שעל ידי חימומו מתייבש, יש להתיר. כמבואר בספר שבת כהלכה ג, כד, וביאורים יח.
העולה מהאמור: שאין חשש איסור לקחת קישקע רותח שהיד סולדת בו כאשר הוא לא על האש, ולגלגלו ולהוציאו מתוך הנייר כסף – (בעודו בתוך הסיר), בכדי שיקבל ויספוג בתוכו יותר טעם מהמים המתובלים של החמין.

מקורות