בכדי לענות על כך יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו עניין לקרוא לכהנים לפני ברכת כהנים. ב) האם זהו רק כאשר ישנם כמה כהנים או אפילו אם ישנו רק כהן אחד. ג) האם כאשר ישנו כהן אחד, לא אומרים כלל, או אומרים רק בלחש בלבד. ד) האם הכהנים צריכים לומר זאת מכל מקום, כאשר השליח ציבור אינו אומר זאת.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף י, שהכהנים עומדים בדוכן כאשר פניהם כלפי ההיכל, ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפות ידיהם, עד שהשליח ציבור מסיים אמירת מודים.
ולאחר אמירת מודים, אם הם שני כהנים, קורא להם השליח ציבור 'כהנים'. ואמנם לא יאמר 'אלהינו ואלהי אבותינו' כפי שאומר באם אין כהנים, ומברך במקומם. אך יש אומרים שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים, ואז יאמרו בקול רם, וחוזר ואומר השליח ציבור 'עם קדושך כאמור' – בלחש, וכן נוהגים במדינות אלו. ומחזירים פניהם כלפי העם.
וכל זה כאשר ישנם שתי כהנים ומעלה, אבל אם ישנו רק כהן אחד, אין השליח ציבור קורא לו, אלא הוא מעצמו מחזיר פניו. (ואמנם בעטרת זקנים שם סימן קטן ד הביא יש מי שאומר, שהמנהג לקרות אף לכהן יחיד).
וטעם הדבר שרק אם הם שנים קורא להם השליח ציבור, הוא משום שנאמר בפסוק ברכת כהנים – אמור להם, כלומר שיש לומר לכהנים שיברכו את ישראל, ולהם משמע לשנים.
כמו כן אם אחד מהכהנים קטן אין השליח ציבור קורא כהנים, והפרי חדש מפקפק בזה, ואמנם לפי מנהגינו שהשליח ציבור אומר אלהינו, ורק שיאמר כהנים בקול רם, לא משנה כלל ואין זה הפסק כי הוא מעין התפלה, ומטעם זה אפילו אם אין כהן קטן רק כהן אחד גדול גם כן אומר השליח ציבור כהנים בקול רם, כי אין כאן שום הפסק בזה.
והטעם שאם יש כהנים לא יאמר השליח ציבוא אלוקינו, הוא מאחר שלא נתקן אלא בזמן שאין הכהנים מברכים בעצמם, אבל כיון שהכהנים מברכים בעצמן למה יאמר השליח ציבור זאת ללא צורה. אך גם לפי היש אומרים שכן שאומרים אותו. היינו דוקא השליח ציבור לבד אומרו ולא הקהל. וחוזר ואומר עם קדושך – בעצמו. ומה שנוהגים באיזה מקומות שהכהנים אומרים עם קדושך טעות הוא, כי הכוונה היא השליח ציבור. (משנה ברורה).
העולה מהאמור: שלמעשה, מנהג האשכנזים בין כשיש הרבה כהנים ובין כשיש כהן אחד לומר התפילה 'או"א ברכנו' בלחש, אלא שכאשר ישנם שני כהנים ומעלה, אזי כאשר מגיע לתיבת 'כהנים' אומר בקול רם, ושוב אומר 'עם קדושיך כאמור' בלחש. וכשיש רק כהן אחד אומר הכל בלחש עד שמסיים עם קדושיך כאמור וממתין, והכהן מתחיל לברך מעצמו. (אך אם השליח ציבור מסיים תיבת 'כהנים' בקול רם – גם כשיש רק כהן אחד אין גוערים בו, ויש כותבים שאדרבה יש לעשות כן).
אולם מנהג הספרדים שאין אומרים כלל 'אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו' – לא בכהן יחיד ולא כאשר יש כהנים רבים, אלא אם יש כהנים רבים קורא השליח ציבור רק תיבת 'כהנים' בקול רם, וכשיש כהן יחיד אינו קורא כלום אלא הכהן מתחיל לברך מיד, ותפלת אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו', אומר השליח ציבור רק כשאין כלל כהנים.
[ולהעיר, שגם בבני אשכנז מצינו מנהגים שנהגו כבני ספרד שאין השליח ציבור אומר כלל תפלת 'אלוקינו ואלוקי אבותינו' ברכנו' – לא בכהן אחד ולא בהרבה כהנים, אלא אומרים רק תיבת 'כהנים' כשיש ב' כהנים ויותר, וכן המנהג בארץ ישראל אצל רבים מקהילות האשכנזים, ומנהג הגר"א המובא בחיי אדם כלל לב סעיף טו, שגם את תיבת 'כהנים' אין השליח ציבור אומר, אלא אחד מהקהל אומרו].
