נושא: שבת

תוספת שבת

האם יש צורך להוסיף מחול על הקודש, והאם זה הידור או מעיקר הדין?

(לחלק מהדעות) מצוות עשה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, והיינו להוסיף איזה זמן לפני השקיעה (הנראית. כמצויין בלוחות זמנים), ולקבל בו את השבת. וזמן זה שמוסיף הרי הוא כשבת לכל דבריו.


 

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים (סימן רסא סעיף ד): יש אומרים שמצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית מלאכה בכניסת שבתות ויו"ט וביציאתם, שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב (מערב עד ערב תשבתו שבתכם) יכול יתחיל ויתענה בתשעה תלמוד לומר בערב, אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפים מחול על הקדש אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב, אין לי אלא יום הכיפורים ימים טובים מנין, תלמוד לומר תשבתו. שבתות מנין, תלמוד לומר שבתכם, הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקדש מלפניה ולאחריה.


ובסעיף ה: זמן תוספת זה מלפניה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והוא כדי ג' מילין ורביע, שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין, ובין השמשות הוא קודם צאת הכוכבים מהלך ג' רביעי מיל, נשארו ג' מילין ורביע מתחלת השקיעה עד בין השמשות, והזמן הזה אם רצה לעשותו כולו תוספת עושה, רצה לעשות ממנו מקצת עושה, ובלבד שיוסיף איזה זמן שהוא ודאי יום מחול על הקדש, אבל בין השמשות אינו נחשב לתוספת, שהרי הוא ספק לילה ואסור בו במלאכה מן התורה בלא מצות תוספת.


ובפסקי הסידור סדר הכנסת שבת: מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה, שקיעה הנראית – דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור, שאין שום הר במערב, או בראשי גגים הגבוהים בעיר, ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל, כדי להוסיף מחול על הקדש מעט, כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין), אזי היא שקיעה האמיתית, שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י.