האם יש חיוב להניח את בימת בית הכנסת באמצע בית הכנסת או שאפשר להניח אותה מטעמי נוחות גם על יד ארון הקודש?

תשובה: כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש צורך להניח את הבימה באמצע בית הכנסת. ב) אם כן מה טעם הדבר. ג) האם זה מנהג או חיוב גמור. ד) האם יש הבדל בין אם יש אפשרות אחרת או שהמקום מוגבל או שמטעמי נוחות זה עדיף. ה) האם אמצע בית הכנסת צריך להיות בערך או מדוייק ממש.
תחילה יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנ סעיף ה' שלא בונים את הבית הכנסת באופן שהפתח של הבית כנסת הוא כנגד ומול המתפללים לפי הרוח שמתפללים בה באותה העיר למשל אם המתפללים בעיר זו מתפללים לפי כיוון ירושלים וארץ ישראל לכיוון מערב אז הפתח צריך להיות לכיוון השני ההפוך – לצד מזרח.
והטעם הוא כדי שהמתפללים ישתחוו מכיוון הפתח אל מול ונגד ארון הקודש שהוא הרי בנוי בצד הפנים והקדימה של בית הכנסת ואל מולו מתפללים.
וכתב בהמשך לכך הרמ"א שאת הבימה יש לעשות באמצע בית הכנסת שעליה עומד הבעל קורא בתורה בעת קריאת התורה והטעם כדי שכולם יוכלו לשמוע את הקריאה כמו שצריך וכאשר מתפלל החזן פניו צריכים להיות לכיוון ארון הקודש ולא לכיוון המתפללים.
וכתבו הפוסקים שיש לעשות לבימה העומדת באמצע בית הכנסת לא יותר משש מדרגות וזה על פי הסוד כפי שמבואר בזהור
והנה בחתם סופר אורח חיים סימן קנ סעיף ה' כתב על דין העמדת הבימה לאחר שמביא לשון הרמב"ם ודברי הכסף משנה שמסברה נראה לומר. שמאחר שאנו מחזיקים את הבימה שבה קוראים את פרשת הקורבנות כמו המזבח שמפני טעם זה מסבבים ומקיפים את הבימה בחג הסוכות – כמו שסבבו את המזבח ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטורת היה עומד באמצע ההיכל – מכוון בין מנורה לשלחן כמו שפירש רש"י בפרשת תרומה בספר שמות כו לה וכן מבואר בגמרא במסכת יומא לג ב.
ומכיוון שהבימה שלנו עומדת בפנים בתוך בית הכנסת כמו מזבח הפנימי על כן ראוי להעמיד את הבימה באמצע הבית הכנסת לדמות אותו לבית המקדש ככל האפשר. ומסיים שם שגם לפי הכסף משנה אין לנו לשנות ומכל שכן בבית הכנסת ישנה אין לשנות משום קרש שזכה להיות קבוע בצפון אין לשנותו למקום אחר כי מקום זה מוקדש יותר ומסיים בכלל שהחדש אסור מן התורה בכל מקום.
ובכלל מנהג זה כן מבואר ברמב"ם ובטור והוא מנהג קדום ומקורו במסכת סוכה עמוד נא כמו שכתב הגר"א מבית הכנסת של אלכסנדריה כפי שכתב המשנה ברורה בביאור הלכה ובהמשך דבריו כותב שבעוונותינו הרבים באיזה מקומות פרצו את המנהג קדומים הזה והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש מפני שרצו לילך בדרכי הגויים כמו שעושים בהיכלות שלהם שנקראים טעמפיל ויש לקרוא עליהן "וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות". וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה.
והנה לגבי בית הכנסת שמקום הבימה אינו באמצע כתב בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ג סימן ו' על דבר קהילה אחת שרוצים לבנות בית הכנסת בבימה למעלה רק בין הבימה ובין הארון הקודש יהיה הפסק שורה אחת של ספסלים עם מקומות לישיבה.
וכתב שאסור לשנות מנהג של ישראל ולהתדמות לגויים שהיא איסורו של תורה ואף באופן כזה אסור ואף שבתי המדרשים אין מדקדקים לעשות השלחן באמצע דוקא. אין ראיה כי חילוק גדול יש בין בית הכנסת לבית המדרש והרי הרמ"א דיבר דוקא על בית הכנסת ואפילו אם נאמר שבזמנם לא התפללו בבתי מדרשות אבל מצאנו באיסור שנדפס בחיבורו מגדולי הדור שלפנינו שכתבו רק שאסור לכנוס להתפלל בבית הכנסת שאין לה בימה באמצע
ובודאי הטעם הוא משום שבית הכנסת מקדש מעט דומה לאופן של בית המקדש מה שאין כן בית המדרש שפעם אחת עומדים השלחן כאן ופעם אחרת נותנים אותו במקום אחר וחוץ מזה אין קדושת בית המדרש קדושת בית הכנסת עד כדי שנאמר שצריך להיות הכל כאופן בבית המקדש.
אמנם בספר הלכה ומנהג ליקוט הלכות מכבוד קדושת הרבי מליובאוויטש מובא שבשעת הדחק יהיה על כל פנים שורה אחת לפני הבימה החוצצת בינה לארון הקודש.
העולה מהאמור: שלכתחילה יש להקפיד שהבימה תהיה דוקא באמצע בית הכנסת ולא בסמוך לארון הקודש מכמה טעמים ובפרט שכיום יש בזה גם התבדלות מדרכי הגויים שעושים כך. אבל במצב שלא מסתדר לעשות כך מצד מבנה הבית כנסת יש לעשות לפחות שורה אחת של מתפללים שתחצוץ בין בימת בית הכנסת לארון הקודש.