תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש עניין לשתות מכוס ברכה של קידוש. ב) מהו הצורך בזה. ג) האם יש את אותו עניין גם בכוס יין של ברכת הבדלה. ד) מה ההפרש ביניהם. ה) האם יש הבדל בזה בין בעיה וחשש איסור לבין שאין צריך, אך אם מעוניין יכול.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף יד, שאם לא טעם המקדש על היין מהכוס עליו קידש, וטעם אחד מהמסובים כשיעור מלא לוגמיו – מלא פיו, יצא ידי חובה. ואמנם זהו דוקא אם שתה אחד את השיעור הצריך, אך אין שתיית שנים מצטרפת לשיעור מלא לוגמיו.
ומכל מקום 'מצוה מן המובחר' שיטעמו כל המסובים ששמעו את ברכת הקידוש. ויש אומרים שמכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו, כי שתיית כולם מצטרפת לשיעור הנצרך. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם. אך דוקא ביין של קידוש, אבל בשאר דברים הטעונים כוס, מודים הגאונים שמספיק בטעימת אדם אחר.
ומה שמצוה מהמובחר שיטעמו כולם, אין הכוונה שצריך שכולם יטעמו כשיעור מלא לוגמיו כפי השיעור שצריך המקדש לשתות, אלא מספיק שיטעמו טעימה בעלמא. וכן כתב הטורי זהב שאין צריך להם כשיעור מלא לוגמיו. וכתב המגן אברהם שמי שיש לו מעט יין, מוטב שיטעום אחד כשיעור, והמסובים לא יטעמו כלל, בכדי שישאר יין נותר למחר לקידוש או להבדלה. (משנה ברורה).
ובמגן אברהם סימן קטן ל' כתב, שלמרות שיש אומרים, ששתיית שתי אנשים מצטרפים, זהו רק בדיעבד אבל לכתחילה צריך שיטעם המקדש כשיעור.
והנה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רצו סעיף ו כתב, שאין צריך להטעים מכוס של הבדלה לשומעים, כמו שצריך בכוס של קידוש, אלא המבדיל רגיל לשתות את כל הכוס. וכן הוא במשנה ברורה, שנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו, ואינו משקה ממנו בני ביתו ומקורו מהמגן אברהם, שנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה והטעם מבואר בספר שני לוחות הברית. ובספר שיבולי הלקט בהלכות קידוש כתב, שכוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כלו, ואין משקה ממנו בני הבית.
והטעם שבכוס של הבדלה אינו צריך לשתות ממנו מלא לוגמיו, הוא בכדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לאחר שתיית הכוס, כי אם ישתה רק כשיעור מלא לוגמיו כפי שהוא בכוס של קידוש, אזי ישנו ספק ברכה אחרונה, וכמבואר לעיל בסימן רי. (משנה ברורה). ונמצא, שלמרות שלענין קידוש כתב בסימן רעא סעיף יד שמצוה מן המובחר שיטעמו כולם, מכל מקום לעניין ברכת הבדלה אין זה כך, אלא רק המבדיל יטעם.
ואמנם במגן אברהם ציין שטעם הדבר מדוע נשים אינם שותות מכוס של ברכה, הוא מספר שני לוחות הברית, שם מבואר שמנהג הנשים בזה שונה משאר אנשים, מאחר ושם אין הטעם רק טכני שישאר כשיעור רביעית מכוס של ברכה למבדיל, ולא רק כמלוא לוגמיו, שבזה יש לומר שאם מעבר לרביעית נשאר עוד יין, אין בעיה בכך לתת לשאר השומעים לטעום, כי אין בזה חשש מצד עצמו רק טעם טכני בלבד.
אלא שבנשים ישנו טעם מהותי מצד עצמו, כי הנה מבואר בפרי מגדים באשל אברהם סימן קטן ה', שהטעם שנשים לא מביטים בציפורניים, הוא משום שטעם ההבטה הוא כי אדם הראשון לפני החטא היה לבושו כמו ציפורן וכאשר חטא ניטל ממנו לבוש ציפורן זה ונשאר רק בציפורניים, ומאחר והנשים גרמו לחטא זה, אין להם להביט בציפורניים.
ועל דרך זה כתב בספר שני לוחות הברית, שאין לנשים לשתות מיין של הבדלה, מאחר ועץ הדעת היה גפן, ומאחר וכוס של הבדלה ישנו בו כמה פרטים שקשורים לעניין תיקון חטא עץ הדעת, לכן ביין זה נמנעים הם מלטעום, וכן מובא בקצות השולחן סימן צו, אות יב.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין אין עניין ששאר המסובים יטעמו מיין של הבדלה – כפי שהוא ביין של קידוש, אמנם אם רוצים לטעום (לאחר שהמבדיל שתה על כל פנים כשיעור רביעית), אין איסור בדבר.
אך לגבי נשים, המנהג שאינם טועמות מיין של הבדלה, גם אם הם רוצות בכך.
