בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) כמה זמן צריך לשהות בין אכילת בשר לחלב. ב) האם ישנו הפרש בין המתנה בין בשר לחלב, לבין המתנה מחלב לבשר. ג) האם כל עוד לא היגע הילד לגיל מצוות אינו צריך כלל להקפיד בזה. ד) האם יש הפרש בין ילד שהגיע לחינוך לבין ילד שלא הגיע לחינוך. ה) מהו גדר הגיע לחינוך לעניין זה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שמג סעיף א', ששיעור גיל החינוך במצוות עשה, הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו – בכל דבר לפי ענייניו, כמו למשל ילד קטן שכבר יודע מעניין שבת, חייב לשמוע קידוש והבדלה, וכן ילד קטן שיודע להתעטף כהלכה חייב בציצית, כמבואר בסימן יז, וכן כל כיוצא בזה בשאר כל המצוות – בין במצות עשה של תורה בין במצוות של דברי סופרים.
אבל שיעור גיל החינוך במצוות לא תעשה – בין של תורה בין מדברי סופרים, הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה, כלומר כל תינוק שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול. אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל, אין אביו מצווה למנוע אותו בעל כורחו מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת, – אפילו כאשר מדובר באיסור של תורה, כיון שאינו מבין כלל את העניין שמונעו ומפרישו ממנו. למשל אם הילד הקטן הוא כהן, אינו צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו, – אלא אם כן הוא בר הבנה בעניין טומאה וטהרה, שאזי אביו מצווה להוציאו.
והנה בתשובות והנהגות כרך א סימן תלה כתב, שנראה לומר על פי זה, שמיד כאשר הילד מבין את ענין האיסור של חלב אחר בשר, ואפילו אם הוא בגיל שנתיים, כבר ראוי לחנכו להמתין בין בשר לחלב, ובדומה לכל שיעור חינוך באיסורים.
ועל כן יש להמתין שיעור שעה לאחר קינוח והדחה, כי זהו עצם ועיקר השיעור לפי הרמ"א ביורה דעה בסימן פט, אבל כשמגיע לגיל חמש או שש – שזהו גיל חינוך למצוות, ראוי להתחיל לחנכו יותר, להמתין עד שלוש שעות, ולערך בגיל תשע או עשר – להמתין שש שעות, ואמנם בחכמת אדם כלל מ' דין יג, מקל בחולה קצת אחרי ששהה שעה, והוא הדין בקטן, אבל קצת חינוך צריך, וראוי על כל פנים כאשר הוא עוד קטן לדקדק מאד לחנכו שימתין כבר אז שש שעות דוקא.
ומסיים שם, שלא מצא דין זה מבואר בגדולי הפוסקים, אבל כיון שהשיעור חינוך יש לקבוע באופן שיתרגל כשיגדיל לקיים דין שהייה כהלכתה, נראה שיש לנהוג כמבואר.
ובנוגע לתינוקות ממש כתב בשבט הלוי חלק ד סימן פד, שאין מקום להחמיר בשהייה קצת בין בשר לחלב. וכן באותם קטנים שמבואר ברמ"א אורח חיים סימן שכח סעיף יז שיש להם דין חולה שאין בו סכנה. ומבואר בפוסקים אחרונים בסימן פט כאן, שבחולה שאין בו סכנה מותר להתיר בסעודה אחרת בלי שהיה, ועל כל פנים בשהייה מועטת וכדעת התוספות. ואף על פי ששם אינו מבואר שיש להם דין חולה שאין בו סכנה – אלא לעניין עצם אכילתם, שאם לא יתנו להם ולעשות מלאכה על ידי גוי יחסר לו מאכלו בכלל. מה שאין כן כאן אפשר לאכול דברים אחרים. מכל מקום גם כאן הרבה פעמים שרוצה רק במאכלי חלב – אחרי אכילת בשר, ואם כן שייך האמור.
והביא מה שכתב המאירי במסכת חולין קה שבקטנים ובבשר עוף הכריע המאירי להקל אפילו לשיטתו. אף שיש לומר שמכיוון שזוהי חומרא שלנו מכח מנהג הראשונים היא חמורה יותר, כי אולי הנהיגו כן גם בקטנים. מכל מקום לצורך על כל פנים נראה שאפשר לסמוך על הוראת המאירי בזה. וכן כתב בשאלות ותשובות יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן ד, שבקטנים בוודאי שיש להקל מסעודה לסעודה בין בקיץ בין בחורף. ואפילו לאחר שעה המקל בזה לקטנים יש לו על מה שיסמוך. שאין להחמיר ולהצריך שש שעות לקטנים, ודי להמתין שעה אחת.
העולה מהאמור: שיש לחנך את הקטנים כל אחד לפי הבנתו כוחו וגילו – להמתין יותר ויותר לאחר אכילת בשר, עד שיבוא להמתנה של שש שעות ממש.
ואמנם במקרה שמצטער הרבה (כמו שמאוד רעב, ומעוניין לאכול ארוחת חלב שהכינו), אם הוא לפני גיל עשר יש מקום להקל בהמתנה מועטת של שעה על כל פנים. אך אם הוא קרוב לגיל מצוות – כמו למעלה מגיל עשר, יש מקום לחנך אותו להמתין בכל זאת.
