תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה מקור המנהג שחתן צריך להתענות ביום החופה, ומה טעמו. ב) האם זהו בכל יום שחל במשך השנה או שישנם זמנים שאינו מתענה. ג) אם כן, האם עליו להשלים זאת ביום אחר, או על כל פנים לפדות זאת בצדקה. ד) האם ימי חנוכה נכללים בימים אלו בהם חתן לא מתענה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סא סעיף א, שנהגו שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם.
וכתב בבית שמואל שם בסימן קטן ו, שיש על כך שתי טעמים: א) משום שהוא יום סליחה שלהם ונמחל עונותיהם, ולפי זה ראוי להשלים התענית. ב) שמא ישתכרו ולא יהיה דעתם מיושבת עליהם בעת קניין הקידושין. ולפי זה אינם צריכים להשלים את התענית אלא מיד לאחר קניין הקידושין שבטל החשש יכולים לאכול ולשתות. וכן מובא ברמ"א. וכמו כן לפי זה, אם האב מקבל הקדושים בשביל בתו הקטנה צריך הוא להתענות לפי טעם זה, ובימים שאין מתענים כמו שכתוב באורח חיים, מכל מקום צריך ליזהר שלא יהיה רודף אחר מותרות של מאכל ומשתה.
וכן מובא בביאור הגר"א מירושלמי מסכת ביכורים, שהטעם הראשון מבוסס על מה שכתוב שם, שחכם חתן ונשיא מוחלים להם על כל עונותיהם, וחתן נלמד ממה שכתוב בתורה – ויקח את מחלת, ודרשו חכמים שנקראת בשם אחר, ומה שנקראת כאן מחלת, הוא על שם שנמחלו ביום חופתה כל עוונותיה.
ועיין בספר חכמת אדם כלל קטו דין ב', שכתב, שאם אחרו את החופה שעה או שעתיים בלילה, אזי יש לסמוך על טעם הראשון, ואינם צריכים ו להתענות רק עד צאת הכוכבים, כי מאחר שהתענית הזה אינו מוזכר כלל בגמרא, על כן יש לומר שמלכתחילה לא קיבלו עליהם להחמיר יותר משארי תעניות, אלא רק עד צאת הכוכבים, ומכל מקום אף על פי כן יש ליזהר שלא לשתות משקה המשכר קודם החופה. כמבואר בפתחי תשובה שם.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעג כתב הרמ"א, שמי שיש לו נשואים בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואים בניסן – מתענה ביום חופתו, אפילו בראש חודש ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם. כמבואר בטורי זהב שם, שאף על פי שעשרה עטרות נטל אותו יום של ראש חודש ניסן, וכל שכן שאר ימי ניסן שלא יהיו עדיפים מן ראש חדש שלהם, ופשוט שבשאר ראש חודש לא יתענה.
וכתב עוד את דברי הבית חדש, שלפי זה אף בכ"ח בכסליו שהוא גם כן אחד מימים שמתענים בהם, גם כן מתענה בו ביום חופתו, ולא הזכירו הרב לפי שאין רגילים לעשות נשואים בסוף חודש .
וכתב בעל הלבוש, שלפי זה אם יש לו נישואין בשאר ראשי חדשים אין לו להתענות. ובמשנה ברורה כתב שמכל שכן בפורים שהוא יום משתה ושמחה שאין לחתן וכלה להתענות אפילו אם הוא יום חופתם.
והטעם שמתענים בחודש ניסן הוא מאחר ואינו אלא מנהג כמבואר בבית חדש. וכן כתב במשנה ברורה, שמה שזהירים שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג. ומסיים שאמנם יש מקילים בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון.
ונראה לומר שהוא הדין בלג בעומר, ומראש חודש סיון עד שבועות, ובימים שבין יום הכיפורים לסוכות. אבל באסרו חג וחמשה עשר באב ובחמשה עשר בשבט אינו מתענה, כיון שמוזכר בגמרא. (מגן אברהם).
ומבואר בפוסקים, שאפילו אלמן ואלמנה מתענים אף לפי הטעם שמוחלים עונותיהם, מאחר וזה נדרש במדרש בפסוק ויקח את מחלת, ושם כתב שלקחה – על נשיו. כמבואר בשערי תשובה.
העולה מהאמור: שימי חנוכה הם מהימים שאין מתענים בהם חתן וכלה ביום חופתם, ויכולים לאכול, ואינם צריכים להשלים תענית זו בימים אחרים.
ומכל מקום כתבו הפוסקים שאף בימים אלו שאינם צריכים להתענות, מכל מקום לא יאכלו דברי מותרות, אלא כדי צורך הגוף וחיזוקו, ומכל שכן שלא ישתה החתן משקה המשכר לפני החופה.
