תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו עניין להדליק גם שמש. ב) אם כן מה טעם הצורך בו. ג) האם ישנו הפרש מאיזה חומר עשוי השמש. ד) האם צריך השמש להיות ניכר משאר הנרות. ה) האם יש הפרש בזה בין עיקר הדין להידור מצוה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף א, שהמנהג להדליק נר נוסף במנורה בנוסף למה שחייב להדליק בכל יום, והטעם, בכדי שאם יצטרך להשתמש באור, יהיה זה לפני אותו אור נוסף שהוא השמש שהדליקו אותו אחרון, ויניח אותו רחוק קצת משאר נרות מצוה.
ומשמע לפי דברי המחבר שאין מדליק עם שמש את הנרות, אלא שהשמש הוא נר כמו שאר הנרות במנורה, ומדליק אוו כמו שאר הנרות באמצעות דבר אחר. ואמנם בכדי שיהיה היכר שהוא השמש, עליו להניח אותו רחוק קצת משאר הנרות, ולא כתב שצריך שמקומו יהיה גבוה יותר, רק שיהיה רחוק קצת משאר נרות.
וכתב על כך הרמ"א, שבמדינות אלו לא נוהגים להוסיף נר מיוחד בפני עצמו בתוך שאר הנרות ולהדליק אותו יחד עם שאר נרות המנורה כפי החיוב באותו היום, רק מניח אצל הנרות את השמש שעמו הדליק את הנרות, וזה עדיף יותר מאשר להדליק נר מיוחד יחד עם שאר הנרות, כי על ידי ניכר הרבה יותר לרואים שאין השמש חלק ממנין הנרות שמדליקים באותו יום.
ובכדי שיהיה היכר שאינו ממנין הנרות, כותב הרמ"א שיש לעשות אותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר. כלומר, לא רק כמו שכתב המחבר שיש להניח אותו במקום רחוק יותר, אלא שיש לעשותו ארוך יותר, וכך אם ירצה להשתמש בפועל באור, יכיר מיד בנר המותר הגבוה יותר, וגם אפשר שנוח יותר להשתמש בו כאשר הוא גבוה יותר, וכן שאין זה לאור שאר הנרות, כי גבוה מהם
וכתבו הפוסקים, שמה שכתב הרמ"א שנוהגים להדליק נר נוסף, הכוונה שאפילו אם יש לאדם נר על השולחן שבו משתמש בכל יום לצורכו (כמובן בזמנם שלא היה אור החשמל), מכל מקום צריך הוא לשמש, מאחר וחוששים שכיון שמדליקים בפנים, אזי אולי ישתמשו בנרות של חנוכה בלא שימת לב. אבל מעיקר הדין – כיון שיש לו נר על שולחנו אינו צריך להדליק נר נוסף. כלומר, הדלקת הנר הנוסף היא רק מחמת המנהג, ולא מעיקר הדין, שהצורך הוא רק כאשר אין אור נוסף זולת הנרות.
ואמנם זה היה שייך בזמנם שלא היה את אור החשמל, אך בזמנינו לכאורה אפילו את השמש אין צריך, כי אין היום רגילות להשתמש כלל לאור הנר אלא לאור החשמל בלבד. ומכל מקום כתבו הפוסקים, שמנהג ישראל להדליק את השמש בכל אופן, בפרט שיכול להיות הפסק חשמל, כמבואר בספר הליכות שלמה פרק טז אות יג.
והנה לפי משמעות המחבר, שמדליק נר נוסף יחד עם הנרות (כמובן בריחוק קצת מהם שיהיה ניכר בפני עצמו), בכדי שאם יצטרך להשתמש לאור הנרות יהיה זה לאור הנר הזה. משמע שהנר שמונח יחד עם הנרות עשוי מאותו חומר כמותם, ואין איזה צורך שיהיה ממין מיוחד.
ואף לפי הרמ"א שאין צריך להניח נר נוסף, אלא מניח אצלם את השמש עמו הדליק את הנרות, ומשמע אפילו אם אינו ממין הנרות שהדליק, מכל מקום, לא מודגש שצריך השמש להיות ממין מיוחד. וכן מובן בסברה, שהרי השמש אינו כלל חלק ממצות נר חנוכה, אלא רק משמש להדלקת הרות. ואדרבה, הוא מהווה היכר שלא להשתמש לאור הנרות, אלא שישתמשו בו עצמו.
ואמנם לפי מנהג חב"ד מובא שיש להדליק בנר שעווה, כמובא בספר המנהגים, והטעם מבואר שם כי הוא שני בחשיבות לשמן זית כמבואר ברמ"א תרעג סעיף א'. וטעם נוסף מובא שם כי בכך שאינו ממין הנרות ישנו היכר והבדל נוסף בינו לשאר הנרות.
ואמנם הטעם הראשון אינו מובן, הרי כפי שנתבאר אינו כלל חלק ממצות הנרות, ואדרבה הוא בשביל שישתמשו בו ולא בנרות?
ויש לבאר, שאם לא יהיה צלול כמו הנרות והיה פחות מהם, אזי יהיה יותר חשש שיעדיף להשתמש בנרות ולא בשמש שאורו גרוע. לכן בכדי שלא יהיה חשש זה, שזהו סיבת הנחת השמש, יש לעשותו גם כן ממין חשוב שאורו צלול.
כמו כן יש לבאר גם כיום שישנו את אור החשמל, שמאחר והוא משמש למצוה אזי עושים גם אותו ממין מובחר (אמנם לא ממש כמו הנרות עצמם). וכמובא בפרי מגדים המובא בביאור הלכה. שלכתחילה אין להשתמש אף לאור השמש.
העולה מן האמור: שמעיקר הדין אין משנה כלל מאיזה מין השמש, והעיקר להניח נר נוסף עם הנרות. ואמנם הנוהגים במנהגי חב"ד, נוהגים להניח שמש ממין שעווה דוקא מכמה טעמים.
