האם הקידוש (לפי מנהג חב"ד) נעשה בעמידה או בישיבה?

בנוגע לשאלתך ראשית נבאר לגבי הקידוש שבליל שבת.
דהנה כתב רבינו הזקן (או"ח סי' רע"א סי"ט) "וטוב לעמוד בשעת אמירת ויכולו מטעם שנתבאר בסימן רס"ח (= "ונוהגין לאמרו כולם יחד בקול רם ומעומד לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית והעדים צריכים להעיד מעומד ואם שכח לאמרו בבית הכנסת טוב שיאמר אותו שבקידוש מעומד") אבל בשעת ברכת הקידוש יותר טוב לישב (מטעם שנתבאר בסי' רצ"ו) אבל במדינות אלו נתפשט המנהג לישב אף בשעת אמירת פרשת ויכולו כי מאחר שאמרוה כבר בבית הכנסת מעומד אין מקפידין כל כך לעמוד בשעה שאומרה להוציא בניו ובני ביתו ומכל מקום עומדים קצת כשמתחילין י"ום ה"ששי ו"יכולו ה"שמים שנרמז השם בראשי תיבות".
אלא שלמעשה ב'הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים' כתב רבינו (עמ' 9): "ואנו נוהגין לקדש מעומד הן בשבת ויו"ט הן בפסח". (ומשם הועתק לספר המנהגים ע' 28 "אנו נוהגין לקדש מעומד בליל שבת" וראה גם אג"ק ח"ג ע' קכ"ט).
ויש להעיר שאע"פ שהקידוש נעשה בעמידה בשתיית היין יש להתיישב כדברי רבינו (סי' רצ"ו טו) "יש לו לישב ולשתות הכוס שאין לתלמידי חכמים לאכול או לשתות מעומד" ופשוט.
אלא שבנוגע לקידוש שביום השבת לא כתב רבינו בהגדתו (וכן לא הובא בספר המנהגים) כיצד יש לנהוג ומצאנו מקורות לכאן ולכאן:
הנה מהנאמר בפע"ח (שער השבת פרק יד) משמע שבקידוש היום מקדשים בעמידה ובלשונו "כשתבוא מבית הכנסת תעמוד במקומך בשולחן.. ואח"כ אמור זכור ושמור בדיבור אחד נאמר ותאמר הקידוש".
וכן בספר 'משנת חסידים' (מסכת שארית יום השבת פ"א מ"ה) כתב "ויתחיל ויאמר מעומד קידושא רבא מפני שאין סעודה זו ממוחין דז"א כמו בלילה אלא ממוחין דאבא הנקרא קדש".
לעומ"ז בשער הכוונות (עניין סעודת שחרית של שבת) כתב "תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בב' ידיך".
והחיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סי' רפ"ט ב) כתב שנהגו לאומרו מיושב והביא כמקור את דברי 'שער הכוונות' הנ"ל ובלשונו: "מדברי ספר הכוונות שסידר מהר"ש ויטאל מוכרח דקידוש היום הרב הי' אומרו מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעיה"ק ירושלים ת"ו".
ובעקבות כך כתב ב'קצות השלחן' (סי' פ"ט ס"א) "ונהגו לומר קידוש היום מיושב".
גם בדברי רבותינו נשיאנו מוצאים אנו הנהגה זו לומר את קידוש היום מיושב – באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ (ח"ג עמ' תו) מספר אודות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: "כ"ק אדמו"ר בא אחרי שעה ארוכה שכבר ישבו בני האדמו"ר ונבחרי סגולי החסידים ובבואו קידש על כוס יין בישיבה – ולא כהנוהגין לעמוד בעת אמירת פסוק על כן ברך וגו' וברכת הגפן – וטעם…".
וכן בספר 'לקט הליכות ומנהגי שבת-קודש' (להרב מיכאל אהרן זעליגסאהן ע' קב) מסופר (בשם ר' בנימין הלוי לעוויטין): "פעם שאל רבנו – בעת סעודת שבת-קודש אצל אדמו"ר מהוריי"צ – מהרה"ח ר' שמואל לעוויטין: היאך התנהג אביו (של הרש"ל) באמירת קידוש דיום השבת (בעמידה או בישיבה)? …כשאדמו"ר מהוריי"צ שמע מענת הרש"ל המשיך כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "אבי (אדמו"ר מהורש"ב) היה יושב באמירת הקידוש".
אלא שבתורת מנחם (חלק מח עמ' 18 וכן בהמלך במסיבו ח"א ע' קיג) מובא שבסעודת ליל ב' דר"ה תשכ"ז שאל הרש"ג אודות מה שבספר המנהגים (הנ"ל) מובא שבליל שבת מקדשים במעומד ולא מוזכר כיצד יש לנהוג בקידוש היום וכן שאל כיצד היתה הנהגת אדמו"ר הריי"ץ בזה. על כך ענהו רבינו שאינו זוכר כיצד היתה ההנהגה בלענינגראד ומהנהגתו כאן (בארה"ב אין ראיה (=משום חלישות גופו בתקופה זו) אבל בריגא הי' מקדש בישיבה והוסיף הרבי – שאולי אין זו הוראה לרבים.
ובהמלך במסיבו (ח"ב ע' ריז) כתב: "ביום שבת-קודש ויום-טוב נהג אדמו"ר מהוריי"צ לקדש לפעמים בישיבה ולפעמים בעמידה".
ולגבי מנהג הרבי בעניין זה ראה הליכות ומנהגי שבת קודש (שם ע' קיט) שגם ביום שבת קודש נהג לקדש בחדרו מעומד אלא שכאשר קידש בשעת ההתוועדות קידש בישיבה והתרומם בתחילת ברכת 'בורא פרי הגפן' (שלכאורה הנהגתו זו לשבת בשעת קידוש בשונה מהנהגתו לעמוד הוא בשביל שלא להטריח את הצבור ובמעשה מלך מביא ע' 108 הערה 28 בשם הריל"ג שפעם הרבי הסביר זאת בעצמו שהסיבה שהוא יושב זהו כדי שלא להטריח את הציבור).