כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם גדר מצוות שילוח הקן הוא רק במה שמוצא באקראי או גם במה שאצלו בבית. ב) האם יש הבדל בין עם מדובר בקן של ציפורים שייכות אליו באופן אישי ופרטי לבין אם הם לא שייכם אליו אלא באו מהעולם רק שהם מקננים בתוך חצרו הפרטית. ג) האם מצוות שילוח הקן נוהג בכל סוגי הציפורים או שיש הבדל בין עופות טהורים לטמאים.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שלוח הקן סימן רצב סעיף ב' שקן של ציפורים שמוזמנים אצלו בחצר ובבית כמו למשל יונים שהדרך שהם גדלים יחד עם בני אדם בחצרותיהם וכן אווזים או תרנגולים שקיננו בתוך הבית פטורים ממצוות שילוח הקן
וטעם הפטור בעופות אלו ובכל דבר שהוא מזומן ולא אקראי מפני שכתוב במצוות שילוח הקן "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך אפרוחים או ביצים" ומהלשון 'כי יקרא' מובן שצריך להיות אקראי ולא מזומן כדי להתחייב במצוות שילוח הקן.
וציפורים שקננו כלי חרס הבנויים בחומות או בתוך בורות וכמו כן אווזים או תרנגולים שקננו בתוך פרדס חייבים במצוות שילוח הקן כי הם לא נחשבים כמזומנים אלא נחשבים כאקראיים כי הם לא נחשבים במקומות אלו כרגילים לחיות ולגדול יחד עם בני האדם.
אמנם גם בהם הוא יוכל לעשות שילוח הקן רק במקרה שהאם לא התעופפה מעל הביצים או האפרוחים כלל מהזמן שהטילה אותם עד לשילוח אבל אם היא כן הוגבהה מעליהם עד כדי שתצא מתחת ידו או כל שאינה נוגעת על גבי הקן – מאז שהטילה אותם אז הדבר תלוי: שאם מדובר במקומות ששייכים לו באופן פרטי אזי חצרו לו קנתה לו אפילו שלא מדעתו מאחר ומדובר בזכות לגביו ואם כן מדובר בעופות מזומנים ושוב לא שייך בהם מצוות שילוח הקן. אבל אם מדובר במקומות שלא שייכים אליו הוא יכול לעשות שילוח הקן כי אין כאן קנייה של חצר והם לא נחשבים מזומנים וחייבים בשילוח.
וההפרש בין חצר רגילה לפרדס שבו זה לא נקרא מזומן מבואר בפוסקים שמדובר בפרדס שהוא לא משתמר כמו חצר וכיוון שמדובר בעופות מורדים אין לו בהם קניין אבל בחצר המשתמרת נחשב כקניין שלו ולכן פטור ממצות שילוח הקן כי זה נחשב כמו ביתו הפרטי ואין זה כי יקרא לפניך בדרך.
והטעם שכאשר האם לא הוגבהה מעליהם מאז שהטילה אותם הם עדיין נחשבים כאקראי למרות שהם בתוך חצרו הפרטית המשתמרת ולא אומרים שבמקרה כזה החצר שלו קונה לו את הקן כולו יחד עם האם הוא מכיוון שאסור לאדם לזכות בביצים או באפרוחים כאשר האם רובצת עליהם מאיסור התורה לכן גם חצרו לא קונה לו אותם כי כל דבר שהוא עצמו לא יכול לקנות ולס=זכות בו גם חצרו לא יכולה לקנות ולזכות כי אין לה כח יותר ממנו.
וגדר הוגבהה האם כתבו הפוסקים שנראה שמדובר שהוגבהה עד כדי שתצא מתחת ידו כמבואר בסעיף ד' שאם לא כן כיון שהוא אינו יכול לזכות בה כיון שלא יצאה מתחת ידו ולא קיים מצות שלוח חצרו גם כן לא זוכה לו. או באופן נוסף שמדובר שהוגבהה מעצמה ולכן כל שאינה נוגעת על גבי הקן זה מספיק.
כמו כן מבואר בשולחן ערוך שם שמצוות שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור אפילו אם האם טרפה. ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח.
העולה מן האמור: שמצות שילוח הקן נוהגת גם בחוץ לארץ. אמנם יש לשים לב שאין מדובר בעוף טמא שבזה אין נוהג מצוות שילוח הקן בכלל.
ובמקרה שמצא קן בתוך רשותו שלו ומקום זה הפרטי שלו הוא משתמר הדין הוא שאפילו אם מדובר בעופות שאינם שייכים לו מכל מקום אם ה'אם' הוגבהה מהקן אפילו פעם אחת אזי זכתה לו חצירו אף שלא היה בדעתו לזכות בהם ושוב אין זה בגדר "כי יקרא" – אקראי אלא בגדר 'מזומן' ופטור ממצות שילוח הקן ורק אם הוא בטוח שהאם לא הוגבהה מעל הקן אפילו פעם אחת מאז שהיא הטילה אותם הוא יכול לקיים את המצווה כי חצרו לא קנתה לו אותם במקרה כזה.
