כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו דרך כבוד בו צריך להתפלל בתפילה לבורא. ב) האם הדבר משתנה ממשום למקום לפי מנהגו וחוקיו. ג) האם ישנם דברים שמותרים בכל מקום. ד) האם זה שמשתנה מאדם לאדם. ה) האם יש הבדל בין אם לובש גרביים ללא נעליים או שרגליו יחפות לגמרי או שנעול על כל פנים איזה מנעל אפילו נעלי בית.
תחילה יש להביא מה שכתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן צא סעיף ה' שאסור לאדם להתפלל תפילת שמונה עשרה ברגליים מגולות או בגופיה בלבד אם במקום בו הוא מתגורר דרכם של אנשי המקום לא לעמוד כך לפני בני אדם גדולים וחשובים שבעירו מפני כבודם ועל כן מכל שכן שלא יעמוד כך לפני הבורא בתפילתו.
אבל אם במקומו הדרך לעמוד יחף על הריצפה ברגליים מגולות כפי הרגילות שישנה במדינות ערב מותר הדבר כי אגם לפני הגדולים הם עומדים כך והרי זה דרך חשיבות וכבוד ולא דרך זלזול וביזיון.
אמנם ממה שכתוב כאן בהלכה לא מובן אלא שאסור להתפלל ברגליים מגולות לגמרי או על כל פנים כפות רגליו יחפות מבלי גרביים אך עם לובש גרביים זה בסדר. אך מאחר והגדר בזה הוא לפי העמידה לפני החשובים שבעירו יוצא שאם במקום בו מתגורר גם לעמוד בפניהם בגרביים בלבד זה לא כבוד יהיה בעיה להתפלל גם אם גרביים בלבד. אף שאינו יחף ממש.
וכפי שאכן ממשיך בהמשך שם שבמדינות אלו אין להתפלל בגרביים של פשתן אפילו שהוא לא יחף אלא אם כן ילבש מעל הגרביים מנעל כי מגונה לעמוד רק בגרבי בפשתן לפני הגדולים והחשובים שבמדינות אלו. ומכל שכן שאסור להתפלל בנעלי בית שהעקב מגולה וזה לא מכובד לעמוד כך לפני גדולים וחושבים אלא הוא דרך פריקת עול וזלזול וחובר חשיבות. אבל אם רוצה יכול ללבוש מנעלים ללא גרביים מאחר שאין רגליו נראות.
וכמו כן מסיבה זו אסור ללבוש בשעת התפלה כפפות כמו שמצוי בעוברי דרכים כי ה דרך זלזול וחוסר חשיבות. רק שיש לעיין בזה עצמו כי לא כתוב שלא ילבש כפפות אלא מוסיף כדרך עברי דרכים מה הכוונה בזה האם זה רק בכפפות שהיו לעוברי דרכים מיוחדים שבדרך כלל היו גסים ומגושמים מטונפים מהנסיעה ונראים בחוסר חשיבות ואין בכלל זה כפפות שלובשים כיום בעת הקור שעשויים מבד דק נעים ונראים טוב ואף מקושטים.
או שנאמר שהבעיה היא בעצם הלבישה שלהם שאין זה מכובד לעמוד כך לפני החשובים. ונראה להכריע שהדבר תלוי בהגדרה האמורה שאם יצייר בדעתו שאם יעמוד עם כפפות אלו בשעת הקור לפני החשובים שבעירו והדבר לא יהווה זלזול וחוסר כבוד בעיניהם יהיה מותר. אך אם הדבר יהווה חוסר כבוד וזלזול הדבר יהיה אסור
והנה בשולחן ערוך הרב שם סימן צא סעיף ו' כתב שדרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים ומנהג החכמים הראשונים כשהיה שלום בעולם היו מתקשטים בבגדים נאים ומתפללים משום הכון לקראת אלוקיך ישראל כלומר התנאה לפניו. ולכן יש עניין להלביש בגד נאה בשעת התפילה ואם הבגד לא נקי כל כך יש עניין שיחליף אותו משום כבוד הבורא בתפילה.
אך בשעה שהיו צרות לעם ישראל היו עומדים כעבד לפני רבו שמשליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב. ומחבק את ידיו באצבעותיו מפחד רבו ויראתו דהיינו שחובק אצבעותיו של ידיו זה בשל זה כאדם ששובר אצבעותיו כשמצטער
אמנם יש חלק מהחכמים שהיו עושים כן אף בעת שלום. ומכל מקום טוב ליזהר שלא לחבוק אצבעותיו בעת שלום כי בזה מוריד דין על עצמו אלא יניח ידיו זה על זה כפותים.
העולה מהאמור: שתפילה עניינה וגדרה הוא כמו שאדם עומד לפני מלך וכשם שלפני אדם חשוב במקומו לא היה עומד לפניו בפגישה עמו עם גרביים בלבד (כפי שנהוג כיום) הרי שגם בתפילה בעומדו לפני מלך מלכי המלכים – לא יעמוד כך.
