כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם סוכה צריכה להיבנות במקום ששייך באופן פרטי של האדם. ב) האם מקום כמו רשות הרבים שיש צד שהיא גם חלק של האדם הפרטי נחשבת שלו לגבי זה. ג) האם יש הבדל בזה בין דיעבד לבין לכתחילה. ד) האם אפשרי לברך על סוכה כזו שכבר נבנתה ברשות הרבים.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרלז סעיף ז' שאם אדם בנה סוכה בקרקע ששייכת לאדם אחר ובנה זאת ללא רשותו של אותו אדם וחברו תקף אותו בכח והוציא אותו מהסוכה שבנה בתוך הקרקע הפרטית שלו והוא ישב בה בחג הסוכות והשתמש בה הוא לא יצא ידי חובה כי הסוכה נחשבת גזולה בידו מפני שהסוכה לא נחשבת כאילו שאל אותה מחברו מכיוון שהיא לא עומדת על קרקע של חברו אלא על קרקע שלו.
ולמרות שישנו כלל ידוע בהלכה "שכל המחובר לקרקע נחשב כאילו הוא חלק מהקרקע" וממילא הסוכה שבנויה על קרקע שלו נחשבת כאילו היא מחוברת וחלק מהקרקע ואם כן יש עליה דין קרקע שהדין בה לגבי גזל שהיא לא בגדר גזילה שלא ניתן לגזול אותה אלא רק לשאול אותה בכל זאת מכיוון שהסוכה בנויה על קרקע של מי שלא שייכת לו חומרי גוף הסוכה והוא גזל אותה מחברו הרי היא נחשבת בחזקת הגזלן כמו שאר החפצים שלקחן מאחרים שכאשר הם נכנסו לרשותו הם נחשבים כגזולים תחת ידו ואם כן הוא הדין גם לגבי סוכה זו שהיא נחשבת גזולה תחת ידו.
אבל אם אדם בנה את סוכתו בקרקע של אדם אחר מדעתו – שהשאיל לו את הקרקע לשבעת ימי החג ואחר כך חברו שאישר לו את הבנייה גזל ממנו סוכתו וישב בה הדין הוא שהוא יצא ידי חובתו. והטעם הוא מפני שכל שבעת ימי החג הקרקע של אותו אדם שנה אותה וסוכתו עומדת בחזקתו אף לאחר שגזלה חברו ממנו ואם כן כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע שאין עליה תורת גזילה אלא תורת שאלה.
אמנם כל זה בדיעבד שכבר ישב בה יצא ידי חובתו אבל לכתחילה אסור לשבת בסוכתו של חבירו שלא מדעתו אף על פי שאין דעתו לגזלה ממנו כי שמא בעל הסוכה מקפיד על זה שלא יראה חבירו את אכילתו ואת' עסקיו בלי ידיעתו.
אבל מותר לאדם להיכנס ולשבת בסוכת חברו כאשר בעל הסוכה וודאי לא נמצא שם כעת כי בוודאי לא יקפיד בעל הסוכה על כך שמשתמשים בסוכתו מכיוון שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בממון שלו בדבר שאין לו בזה חסרון כיס אמנם זה דוקא אם אין חשש לרעש או שישאיר שם לכלוך או שמא יכול לראות מתוך החצר לתוך ביתו של האדם שבכל זה ישנו חשש שמא יקפיד בעל הבית.
וכן אין לאדם לבנות לכתחילה את הסוכה בקרקע של חברו שלא מדעתו כי אולי הוא מקפיד על כך שהוא קובע את דירתו ברשות השייכת לו בלי רשות מפורשת ממנו ולא אומרים בזה את הכלל שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו כי את זה אומרים רק באופן אקראי בלבד אבל לא כאשר משתמשים בממון שלו בקביעות כמו למשל בונה את סוכתו לממשך כל ימי חג הסוכות ברשות השייכת לחברו.
כמו כן כתבו הפוסקים שאין לעשות סוכה לכתחילה בקרקע של רבים כמו למשל ברחוב העיר וכיוצא בו – במקום שהרבים עוברים שם ואפילו אם כל העיר היא של ישראל והישראל הוא בודאי מוחל לו על כך מכל מקום אין לעשות סוכה ברשות הרבים שהרי יש לכל העולם הילוך בו גם לגויי העולם והגויים אינן מוחלים על כך והרי היא סוכה גזולה.
ואף על פי שבדיעבד יוצא בסוכה גזולה העומדת בקרקע של הנגזל כמו שנתבאר מכל מקום לכתחילה אין ליישב בסוכה העומדת בקרקע של חברו מפני שאינה נקראת שלו ממש והתורה אמרה "תעשה לך" – משלך ואינה דומה לשאלה ממש שהשאילה לו מדעתו והרי היא כשלו ממש ולכך יש למחות באלו הבונים סוכה ברשות הרבים.
וכל מקום שבארנו שאין לעשות שם סוכה לכתחילה ועבר ועשה אף על פי שהיא כשרה כמו שנתבאר מכל מקום אין לברך עליה כיון שעל ידי עבירה באה סוכה זו לידו ואין זה מברך אלא מנאץ.
העולה מהאמור: שלכתחילה אין שלא לבנות סוכה ברשות הרבים אפילו במקום שכולם יהודים כי יש לחשוש שאין זה בגדר 'שלך' מפני הגויים שגם הם יש להם רשות לעבור שם והם אינם מוחלים על חלקם.
ואם בנה בדיעבד זה כשר לישיבה בסוכה אך לא יברך עליה ואף יש לאנשים למחות בו על כך.
אך יש שלמדו זכות להקל במקום המאושר על פי העיריה לבניית סוכה שבזה יכול אף לברך על הישיבה בסוכה זו.
