כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה דין עיוור לגבי חיוב מצוות באופן כללי. ב) האם יש הבדל בזה בין מצוות רגילות לבין מצוות שיש עניין לראות מה שקורה כמו למשל קריאה מתוך ספר תורה. ג) האם יש הבדל בין חיובו לגבי עצמו לבין להוציא אחרים ידי חובה במצוות. ד) האם יש הבדל בחיובו בין אם רוצה לעשות את המצוות יכול או שחיובו הוא חיוב ממש. ה) האם יש הבדל בין עיוור מלידה לבין עיוור שנעשה כך במשך חייו.
ראשית יש ל הביא את מה שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נג סעיף יד שאדם עיוור יכול לעמוד כשליח ציבור בתפילה ולהתפלל ולהוציא את הרבים ידי חובה בחזרת השליח ציבור ואין בכך מניעה אבל כל זה דוקא לגבי לעמוד כחזן בתפילות מכיוון שבזה אין שום מניעה להתפלל מצד הדין בעל פה ואדרבה בעבר לא היו סידורים מודפסים או כתובים לרוב האנשים והתפילות היו נאמרות ברובן בעל פה ולכן אין שום חיוב יסודי שיצטרך החזן לקרוא ולראות מתוך סידור וכדומה כתוב או מודפס.
אבל פשוט הדבר שזה רק במקרה שהוא אכן יודע בעל פה את הנוסח כמו שצריך ולא טועה בו אלא למד את נוסח התפילה כראוי ובשלימות כי אם לא כן ישנה בעיה להעמיד אותו בשליח ציבור כי לא מעמידים חזן שטועה בתפילתו ואינו יודע את הנוסח הייטב.
וכל זה לגבי לעמוד כחזן לתפילות אבל לגבי לעמוד כבעל קורא בקריאת התורה בספר תורה יש מניעה ואינו יכול לשמש כבעל קורא אפילו לעלייה הפרטית שלו מכיוון שישנו כלל שדברים הכתובים בתורה שבכתב אי אפשר וישנו איסור לומר אותם בעל פה אלא ישנו חיוב לומר אותם דוקא בקריאה מתוך הכתב. ולכן מאחר והוא אינו רואה את הנכתב אינו יכול לשמש כבעל קורא בקריאת התורה.
על כל פנים זו בעיה צדדית שישנה בקריאה בספר תורה אבל מאחר ונפסק שלגבי לשמש כחזן בתפילות ולהוציא את הרבים ידי חובה משמע שהוא מחוייב בכל המצוות. וכתבו חלק מהפוסקים שאין חיובו זה מהתורה אלא מדברי חכמים שחייבו אותו בכל המצוות וטעם וסיבת הדבר כדי שלא יתנהג כמו גוי ויהיה כמותם.
ולמרות שגם נשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גורם להם לבוא ולא מצינו שחכמים חייבו אותם לעשות את כל המצוות כדי שלא יהיו דומים לגויים ואם כן יש לשאול למה את העיוורים חכמים כן חייבו בכל המצוות כדי שלא ידמו לגויים?
אלא שישנו חילוק: כי נשים גם כאשר הם פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גורם להם לבוא מכל מקום עדיין יש להם מצוות רבות שהם חייבים בהם אבל עיוורים אם נפטור אותם מכל המצוות הוא יהיה פטור מכולם ממש אפילו ממצוות שחיובם מדברי חכמים ואם כן יהיה נדמה כמו גוי ולכן חייבו אותו מדבריהם בכל המצוות.
אך לפי זה יצא שהוא יוכל לפטור את הרבים ידי חובה רק במצוות שהם מדברי חכמים והוא חייב כמותם אבל במצוות שחיובם מהתורה הוא לא יכול להוציא את הרבים כי הוא חייב רק מדברי חכמים והם חייבים מהתורה ומי שחיובו רק מדברי חכמים לא יכול להוציא מי שחיובו הוא מהתורה כי אין לא מספיק תוקף בחיובו.
אמנם להלכה למעשה נפסק שאפילו עיוור שהוא עיוור בשתי עיניו ולא רואה כלל אפילו מלידה שמעולם לא ראה בכל זאת הוא חייב מהתורה בכל המצוות כי ההלכה היא כשיטת חכמים ולא כרבי יהודה שפסק שעיוור חייב בכל המצוות מהתורה ולפי זה הוא יכול להוציא את הרבים ידי חובה בכל המצוות גם במצוות שחיובם מהתורה מכיוון שהוא חייב במצוות כמו שאר האנשים.
אמנם יש שכתבו שבכל זאת לא יעמוד עיוור בתפילות הימים הנוראים להוציא את הרבים ידי חובה אם ישנו מישהו שהוא יותר הגון ומוכשר וזאת אפילו אם מדובר באדם שלא רואה רק שאחד משתי עיניו
וכתב במשנה ברורה שגם לשיטת פוסק זה הכוונה היא רק שלא למנותו לכתחילה אבל לא לסלקו מלהיות שליח ציבור אם נעשה עיוור.
העולה מהאמור: שלהלכה למעשה עיוור חייב בכל המצוות מהתורה ולכן יכול להוציא אחרים בתקיעת שופר כי הוא מחויב במצווה כמותם.
