תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור בכלל לאבל לתת מתנות. ב) האם יש הבדל בזה בין בתוך השבעה או בתוך שלושים. ג) האם יש הבדל איזה מתנות מדובר. ד) האם יש הבדל למי מחלק את המתנות.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה בסימן שפה סעיף א, שאבל אסור לשאול בשלום בני אדם. ואמנם יש בזה חילוק בין הימים: שבשלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, לא ישיב להם שלום אלא רק יודיע להם שהוא אבל. ומשלשה ימים ועד סוף שבעה ימים, אינו שואל בשלום אחרים, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, משיב להם. ומשבעה ימים ועד סוף שלושים יום, יכול האבל לשאול בשלום אחרים שהם שרויים בשלום, אולם אין בני אדם אחרים שואלים בשלומו, וכל שכן שיכול האבל להשיב לכל מי ששואל בשלומו. וכל זה בתוך שלושים יום לאבלות, אבל לאחר שלושים יום, הרי האבל נחשב כשאר כל אדם שמותרים בשאילת שלום כרגיל.
אמנם כל חילוקים אלו האמורים הוא רק כאשר הוא אבל על שאר קרובים, אבל אם הוא אבל על אביו או על אמו, אזי שואל בשלום אחרים רק לאחר שבעה, ואין אחרים שואלים בשלומו עד לאחר שנים עשר חדש.
וכתב הרמ"א שמאחר שהאבל אסור בשאלת שלום שזהו לצורך, אזי מכל שכן שאסור להרבות בדברים. ואם עושה לכבוד רבים, כגון שרבים באים לנחמו, מותר לומר להם: לכו לבתיכם לשלום, מאחר ולכבוד רבים מותר. ויש מקילים בזמן הזה בשאלת שלום האבל לאחר שלושים יום, ואין טעם להם, אם לא שסוברים שמה שאנו נוהגים כיום בשאילת שלום לא נחשב שאלת שלום שבימיהם.
ויש שהקשו על דברי הרמ"א, מדברי הטור שמביא את דברי הירושלמי שכתב במפורש שנהגו לומר בזמנם – 'שלום עליכם' כפי שנהוגים כיום, ואין בזה שינוי מזמנם לזמנינו. וגם בגמרא מבואר – כדי שאילת תלמיד לרב – שלום עליך רבי, וכפי שאומרים היום. ולכן אין להקל בזה. ראה במגן אברהם סימן תקנד סימן קטן כא.
ומסיים שם, שנראה לומר שאסור גם כן לאבל לשלוח מתנה לחברו כי זהו גם כן בכלל שאלת שלום.
עוד כתבו הפוסקים על הדין בנוגע למשלוח מנות שמבואר בשולחן ערוך בסימן תרצו שגם האבל חייב לשלוח, שמכל מקום כל דבר של שמחה לא ישלח האבל וכמו כן לא ישלחו לו. ויש שכתבו שהמנהג שלא שולחים לאבל אפילו דבר שאינו עשוי לשמוח, וכו משמע מדברי הרמ"א שכתב שמי שמת אביו בפורים אזי רק לשנה הבאה ישלח מנות, ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים, רק לא תפנוקים העשויים לשמחה. וכל דבר של שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו. כמבואר במגן אברהם שם סימן קטן יא.
ולפי זה יוצא שהאבל בתוך שבעה אסור לתת מתנה לחברו וכדומה, מאחר ודין נתינת מתנה דינו כמו שאילת שלום שאסורה בתוך שבעה. ויתירה מזו אפילו להבטיח לתת מתנה לאחר שבעה גם כן אסור, כמבואר בשאלות ותשובות התעוררות תשובה אורח חיים סימן שנה.
אבל לאחר שבעה יכול האבל לתת מתנה בתנאי שלא מדובר במתנה של שמחה כמו מיני תפנוקים וכדומה. שהרי כאמור אפילו בפורים שחייב לשלוח מצינו שלא ישלח מיני תפנוקים, ואם כן מכל שכן בכל שאר ימות השנה. ומי שקשה לו להבחין מה נחשב מיני תפנוקים ומה לא בכל זה עדיף שימנע לתת מתנה בתוך שנים עשר חודש על אביו או אמו.
העולה מן האמור: שאבל על קרוביו בתוך השבעה, אין לו לתת מתנות – כמו שאסור הוא בשאילת שלום. ואפילו לאחר שלושים יום, אם הוא אבל על אביו או אמו בתוך שנים עשר חודש, אין לו לתת מתנות של שמחה, כמו מיני תפנוקים ומותרות.
[ועדיין יש לעיין אם נכללים בזה גם תינוקות שלא באו לחינוך, ואינם מבינים כלל מה שקורה. שרגילים לקבל ממנו איזה מיני מתיקה כאשר באים, כמו סוכריות וכדומה, שאפשר שאינם בכלל איסור זה של שאילת שלום].
