בכלל, צריכים לשים לב, שלומדים מושגים עמוקים בתורת החסידות, אי אפשר לומר את הדברים ללא הסברה וביאור.
תמיד צריכים לשים לב, שכל מילה, כל מושג, כל עניין שקראנו או שלמדנו עליו, הוא צריך להיות מובן ומושג לכל משתתפי השיעור.
[כמובן, שאין הכוונה שצריכים לסקור את כל המושג מתחילתו ועד סופו, עם כל הביאורים וההסברים שנאמרים עליו באיזה מאמר או שיחה, אלא צריכים לבאר את המושג בקצרה, בצורה כזאת שיהיה מובן באופן יחסי לכל אחד מהשומעים]
ועד"ז שאוחזים בלימודהמושגים "צדיק", "בינוני" ו"רשע" – מושגים בסיסיים שאנו נתקלים בהם כבר בפרק הראשון, ולומדים את הפירוש של החסידות בזה, מגיעים מיד למסקנה שבודאי אף אחד מאתנו אינו צדיק. גם דרגת ה"בינוני" היא בגדר שאיפה גדולה [כבסיפור על ר' הלל מפאריטש – שבתחילה חשב עצמו לצדיק, אך כשהחל ללמוד את הפרק הראשון בתניא אמר: "צדיק ודאי שאינני, הלוואי בינוני"], אלא כולנו בעצם, נכון לעכשיו, "רשעים". הרבה פעמים קורה, שאנו מתנחמים ומנחמים גם את שומעי השיעור שאנו לפחות "רשע וטוב לו"…
חסידים ואנ"ש שגדלו עם המושגים הללו משחר ילדותם, כבר רגילים לזה, אך כאשר האדם 'מבחוץ' שומע וקולט שהוא "רשע" – ישנה אצלו "אכזבה" וחוסר מוכנות פנימית לקבל זאת. מי רוצה להיות "רשע"?! המילה "רשע" היא מילה קשה, שבעולם הכללי אינה מתפרשת יפה (ובצדק…), וכשיהודי מגיע לשיעור תניא והדבר הראשון אותו הוא שומע, זה שהוא בעצם "רשע", הרי למרות שהוסברו לו היטב ההוכחות הרבות שמביא אדמו"ר הזקן בפרק הראשון בתניא, עדיין מדובר בענין שהוא "קשה לעיכול".
[אמנם, אצל יהודים שומרי תורה ומצוות, תלמידי ישיבה וכו', כאשר הם לומדים את הענין הזה, אף שגם אצלם זהו "חידוש" ו"קשה לעיכול", הרי זה יכול לפעול בהם "שבירת מוסכמות" חיובית, שלא ירמו את עצמם במדרגות נעלות ודמיונות, כאילו הם כבר "צדיקים" שמגיע להם כל הגן-עדן שבעולם… אך כאשר מדברים על יהודים "מתקרבים", או כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, שאצלם צריך בעיקר "לחזק את הפנימיות הטובה" ולעוררם להתקדמות, הדבר עלול ליצור אצלם רושם שלילי].
לכן כדאי לבאר, כי המושגים 'צדיק' 'בינוני' ו'רשע', אף שהם מדברים על שלשה סוגי אנשים, הרי הם נמצאים בעצם בתוך כך אחד מאתנו, לא רק בפוטנציאל הפנימי (מצד "ועמך כולם צדיקים", מצד הנשמה, שגם זה ענין שחשוב לאומרו ולהדגישו, כאשר מדברים על הנושא), אלא גם מצד הדרגות "בפועל", לפי ההגדרות של אדמו"ר הזקן בתניא (ולהעיר, מכיוון שספר התניא נקרא "ספר של בינונים", הרי כל מה שמבואר בו, גם מדרגות הצדיקים, שייך לכל אחד ואחד (ראה גם בשיחה המובאת בלקוטי ביאורים על ספר התניא (קארף) חלק ב עמוד קצב, ובכמה מקומות].
כל אחד מאתנו יכול למצוא בתוכו, שיש זמנים ומצבים שבהם הוא סוג של "צדיק". הכיצד? פשוט מאוד: אצל כל אחד יכולים להיות תחומי ענין מסוימים שלא שייכים אליו כלל, הוא לא עושה "אתכפייא" כדי לא להיכשל בהם, אלא הם מאוסים לגמרי אצלו. ולעומת זאת, מול תחומי ענין אחרים, הוא מגלה בתוכו את ה"בינוני" – המקום שמתגבר ומתמודד, ולעיתים אף את ה"רשע" שנכשל ועובר על רצון ה' חלילה. כלומר, שבתוך כל אחד, לעתים מזומנים, יש בו הרגשה שהוא עובד לפי אחת מהדרגות.
כאשר מסבירים את הדברים באופן הזה (לא כתחליף להסבר הרגיל שאלו סוגים שונים של אנשים, אלא כתוספת והרחבה שאלו "סוגי דרגות" שונות, שניתן למצוא אותן בכל אחד מאתנו) – מאפשרים לשומע, גם אם בחיים האישיים שלו הוא רחוק מקיום תורה ומצוות בשלימות, להרגיש קשר ושייכות גם לאותם מושגים שנראים רחוקים מאוד על פי ה"כללים" המחמירים של הפרק הראשון בתניא, מאחר שגם אצלו ישנם דברים ותחומי ענין שבהם הוא חש שלימות והזדהות פנימית (בדוגמת הצדיק), מול תחומי ענין אחרים שבהם הוא עדיין מתמודד ונאבק (בדוגמת הבינוני).
ועל כל זה יש להוסיף, לפי המבואר בשיחת פרשת אמור תנש"א, שכיום ניתנו הכוחות לכל אחד ואחד להיות במדרגה של "צדיק".
וזהו אחד מהדברים שיכולים לתת עידוד וחיזוק לכל אחד ממשתתפי השיעור – שידע לו שאנחנו נמצאים בדור מיוחד, שבו יש כוחות מיוחדים לכל אחד ואחד מאנשי הדור, להיות באותה המדריגה העצומה של ה"צדיק".
כמובן שזה דורש עבודה ויגיעה, אך אם מכניסים את העדכונים של התקופה האחרונה, ומראים כיצד במובן מסויים זה שייך ופרקטי לכל אחד ואחד, רק באם ירצה – עכ"פ לחלק מהיום, כנ"ל – הנה הדברים יהיו מובנים וברורים בצורה הרבה יותר טובה ואמיתית.
