כח הדעת עניינו התקשרות והתחברות, כמבואר בספר התניא פרק ג. דעת דקדושה זו ההתקשרות לקדושה, שהקדושה תהא חיה אצל האדם ולא רק תאוריה. ודעת דקליפה זו הההתחברות וההתקשרות לקליפה.

ההתחברות הפנימית וההזדהות עם הקדושה דורשת העמקת ההזדהות באופן תמידי ומתחדש.

ההיפך מדעת הוא הסחת הדעת: האדם מבין בשכלו ויודע שדבר מסוים הוא נכון וחשוב, אבל מסיח דעתו מהעניין וממילא הוא פחות משפיע עליו.

ההזדהות הפנימית תלויה ביכולת להתבונן. אין מדובר כאן בהתבוננות שמטרתה לברר או להבין את העניין, אלא בהתבוננות שמטרתה להעמיק את החיבור הפנימי אליו.

בהתבוננות האדם מסביר לעצמו את הערך והחשיבות של הענין אותו למד ומבהיר לעצמו עד כמה זה נוגע לחיים שלו עצמו. ויש להשקיע בזה זמן מוגדר.

ענין נוסף: כוח הדעת בא לידי ביטוי בכוח הציור. וכך אומר הרבי הריי"ץ: 

"אחד הדברים שעל אנשי שלומנו ותלמידי התמימים  יחיו להרגיל עצמם – הוא ציור. מחשבה וציור (דמיון) בכוחם להעמיד את האדם, בכל זמן ומקום שהוא רוצה. כלומר, כשהאדם רוצה, הרי במחשבה וציור הוא יכול להעמיד את עצמו בעבר שלפני עשרות בשנים ולחיות אותו מחדש בזמן ובמקום הזה שהוא נמצא, כפי שחי אותו אז. מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן אומר "היכן שרצונו של אדם – שם הוא נמצא". ולכן צריכים זהירות גדולה במחשבה יותר מאשר מדיבור."

אדם יכול להיעזר בכתיבה: לכתוב בנקודות את שלמד ורוצה להתבונן בו ואת הקשר שלו לדבר.

הציור דורש ריכוז ושקט פנימי, ולכן יש ליצור תנאים סביבתיים ורגשיים שיסייעו בתהליך. ראשית, על האדם לקבוע לעצמו זמן ומקום לתהליך הציור. אין "לחכות להזדמנות" לצייר ולהתבונן אלא על האדם לפנות לעצמו זמן מכל עיסוקיו וטרדותיו כדי לעסוק בעניין החשוב הזה. אין מדובר בפעולה חד-פעמית אלא בתהליך המצריך תרגול והתמדה רבה. לכן על האדם למצוא לעצמו זמן מוגדר וקבוע, שיתכנן מראש, שבו יעסוק בהתבוננות והציור במחשבה.

גם לאחר שהאדם פינה לעצמו זמן וקבע לעצמו מקום רגוע ושקט, הוא עלול למצוא את עצמו לא פנוי – מבחינה נפשית. הוא יכול להיכנס לחדר, לסגור את הדלת, לנתק את הטלפון ולשבת עם עצמו בשקט, ועדיין להיות במצב שבו הוא חש טרדה פנימית. אחת הדרכים שבהן האדם יכול להתפנות מהרגשות ומהטרדות היא לומר לעצמו: "העניין שאני טרוד בו אכן חשוב, אבל אדחה את ההתעסקות בו לזמן אחר".

אם האדם לא היה יודע להתפנות מטרדותיו, הוא לא היה יכול לישון,  כי אדם טרוד אינו יכול להירדם. העובדה שהוא מצליח להירדם מלמדת שהוא מסוגל לדחות את הטיפול במטלות החשובות ליום המחרת. כך גם בענייננו, על האדם לומר לעצמו: את כל העניינים המטרידים, למרות חשיבותם, אדחה לזמן אחר, ועכשיו לפני התפילה וכדומה, אשקיע זמן להתרכז ולהתבונן על מנת להעמיק את ההזדהות שלי בהכרה שאני עומד לפני ה' וכדומה.

בדרך כלל ובאופן טבעי, המחשבות משוטטות בראש בלא שליטה. כדי להצליח לשלוט במחשבות ולרכז אותן בנקודה אחת או ברעיון אחד מבלי לקפוץ ממחשבה למחשבה, יש צורך בתרגול. יש להתחיל בתרגול הדרגתי. להתחיל בכמה דקות של ריכוז ולקבוע זמנים קבועים אליו. תרגול כזה יאפשר אט-אט, בהתאם להתקדמות האישית של כל אחד, להגדיל את יכולת הריכוז ואת איכות הציור וההתבוננות.

 הרחבה בנושא זה תוכלו למצוא גם בספר החדש שיצא לאור על ידי מכון דעת - לך לך - אל עצמך האמיתי.