תספורת השפם בשלושת השבועות

ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף יג: ובזקן, כל שמעכב את האכילה מותר.

ב זקנים סימן תקנא ס"ק ח: ובזקן כל שמעכב את האכילה מותר. מה שאין כן באבל תוך שבעה אף למה שמעכב אכילה אסור. וביו"ד סימן ש"צ [סעיף א] שפסק כהרי"ץ גיאות [הלכות אבל עמוד מט] וכאן כהרמב"ן [תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה עמוד רמו], ואפשר דסבירא ליה ב"י משום שהוא אבילות עתיקא על כן יש להקל כהרמב"ן. אמנם צ"ע בדברי הב"י עצמו, ביו"ד סימן ש"צ [עמוד שלד ד"ה והרמב"ם] פוסק כדברי הרי"ץ גיאות וכתב דנקטינן כהראב"ד [הובא בתורת האדם שם ענין האבלות עמוד קצג] והרמב"ם [אבל ו, ג] דאסור כל שלשים יום אפילו המעכב לאכילה, וצ"ע:

ובעולת שבת סימן תקנא ס"ק ו: כל המעכב האכילה וכו'. וביו"ד סימן ש"צ [ס"א] פסק לאסור אפילו אם הוא מעכב האכילה אם הוא תוך שבעה. וצריך לומר דהוא הדין בתשעה באב עצמו אסור לספר אפילו מה שמעכב האכילה:

כתב מהרש"ל [בשו"ת] סימן נ"ד אותן שנוהגין שלא לאכול בשר אחר תשעה באב, מנהג בטל הוא וראוי למונעו ואפילו התרה אין צריך. ואינו נראה, וכן כתב הב"ח [ס"י]. היוצא בדרך למרחקים בשבוע שחל בה תשעה באב מותר לכבס לו פשתן לכבוד שבת אפילו לכמה שבתות, ואם אפשר על ידי גוי אין לכבסם בעצמו, ב"ח [סי"א]. ומיירי באי אפשר לו לכבס בדרך מפני עיכוב הדרך. כתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [הגהות ב"י אות כא] השותה טואטי"ן בתשעה באב מנדין אותו, והמסתפר בו אחר חצות קונסין אותו בממון ע"כ. והוא הדין אם מכבסין אחר חצות אין מענישין, ומיהו אם אפשר למחות מוחין. בקצת מקומות נוהגין היתר בבשר ויין בר"ח אב עצמו ובקצת מקומות נוהגים איסור. מי שקבל עליו בפירוש שלא לאכול בשר משבעה עשר בתמוז ולא לאכול פירות עד תשעה באב, אסור גם בשבת ויתירו לו נדרו, ב"ח [סוף הסי']. מי שהיה חסר דעת ונתרפא מיום אל יום, הורה מהרי"ל [הל' ט' באב אות יא] להתיר לו בשר ויין כל השבוע. לסרוק הראש בלא חפיפה יש אוסרין בשבוע שחל תשעה באב בתוכה. בלבוש הורה להתיר לקחת עשרה מלבד הקרובים לברית מילה, וכן הסכים בכנסת הגדולה [בשיירי הגהות ב"י אות לג], ואין להקל בערב תשעה באב, וכן בלילה שלפני המילה אסור באכילת בשר ויין, וכן אסור ליקח מנגנים. בשבת נוהגים היתר בברכות שהחיינו, ספר חסידים [סי' תתמג]. התחיל בבנין ואם לא יגמור יתקלקל מותר דהוי דבר האבד, והוא שהתחיל בהיתר, ולצייר את הכותל הרי הוא כבנין. מהרי"ל עשה נשואין לבנו ולבש בשבת של חזון הקוטא של שבת לכבוד בנו, ובנו ג"כ לבש כל בגדי שבת. אפילו אחר שקבל התענית מותר ברחיצה וסיכה, מהרש"ל סימן נ"ב, והב"ח [ס"י] חולק עי"ש. עיין בתשובת משאת בנימן סימן ה' אשה הלובשת לבנים בין בתשעה באב ובין בשבעה ימי אבילות, צריכה לשנות ולא תרחץ רק באותו מקום ובין ירכותיה, ותלבוש לבינים חלוק לבן והצעת סדין, עיין ביו"ד סימן שפ"א [ס"ה], ודלא כמ"ש בהג"ה סעיף ד'. הנוהגים להניח שני זוגות תפילין גם בתשעה באב יניח שני זוגות, ודלא כהרמ"ע מפאנו עי"ש סימן ק"ז, וכן כתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [הגהות ב"י אות א]. כתב בתשובה כתב יד מהר"י מברונא [סי' טז] וזה לשונו, ויש אומרים דטבילה בזמנה לאו מצוה ואין לטבול בערב שבת כשחל תשעה באב בשבת, שמא יבא עליה בשבת, אלמא דסבירא ליה דדברים שבצנעא נוהג ואפילו בליל טבילה אסור. בספר שתי ידות לא מצינו איסור להריח בבשמים בתשעה באב וביום כיפור, ועיין ביו"ד סימן רס"ה בספר ש"ך [ס"ק יב]. כתב מהרש"ל בתשובה לאסור רחיצה בליל עשירי וביום עשירי, עי"ש סימן צ"ב, כלומר רחיצה בבית המרחץ, ולאפוקי רחיצה האסורה בתשעה באב עצמו, וכן כתב בכנסת הגדולה [סי' תקנח הגהות טור], והוא הדין תשמיש, אלא אם ליל טבילה או יוצא ובא מן הדרך. שתיית הטואטי"ן ביום התענית אין לאסור, מיהו הנוהגים בו היתר אין להקל לשתות ביום טוב, ודוקא בתענית יחיד אבל בתענית צבור ומכל שכן בארבע צומות אין להקל, עיין כנסת הגדולה מהדורא בתרא [סימן תקסז הגהת ב"י אות ג] שהאריך בזה. העיד הרשב"ץ שראה רבותיו שגזרו תענית על הצבור והתפלל תפלת צבור בשביל שחלם אחד שיתענו כל הקהל, הגהות הרי"ף במו"ק. כתב בתשובת מהרי"ל סימן ל"ד דתענית חלום אפילו בחול אין צריך להשלים דצערא בעלמא הוי תשובה ע"כ, ולענ"ד לא נהירא לי. ועיין מה שכתבתי בספר טירת כסף בס"ד. כתב בתשובות הרלב"ח [סי' טו] שאפילו הש"ץ והקהל שמתפללין ביחד אפילו הכי אומר הש"צ ברכת עננו ברכה בפני עצמו, וזה פשוט, ועיין בכנסת הגדולה מהדורא קמא [סי' תקסו הגהות טור]. והוא הדין ש"ץ המתענה תענית יחיד לא יאמר עננו בשומע תפלה בחזרתו אף על פי שעדיין לא התפלל כלל. ועיין כנסת הגדולה. נדר להתענות ימים רצופים והוא רגיל בלאו הכי בעשרת ימי תשובה, אותן ימי תשובה שמובלעים תוך ימי נדרו אינם עולים להשלים וצריך להשלימם אחר כלות ימי התשובה, שלטי גבורים פרק שבועות שתים בתרא [שבועות ט ע"א אות א] עי"ש. עיין בספר משפט צדק חלק שני סימן ל"ג מדינים אלו. צבור שגזרו תענית ואחד טעה ואכל בשוגג פטור מלשלם קנס אבל לא יאכל באותו יום. לבנה לוקה סימן רע לשונאיהן של ישראל ועל כן צריך להתענות, ספר חסידים סימן ס' ור"ל:

ובמשנה ברורה סימן תקנא ס"ק פ: ובזקן – והיינו השפה:

ובשער הציון סימן תקנא ס"ק צ: ועיין בב"ח מה שהקשה אדברי המחבר מיורה דעה סימן ש"ץ, דהתם פסק דבאבל תוך ז' אסור, ועיין במאמר מרדכי שמיישב קושיתו. ואין להחמיר בעניננו, דבלאו הכי פסק הגר"א שם דהעיקר כהרמב"ן דאף בתוך ז' מותר: